בין הצללים... אני שומעת אותך...
את קולך,
נשימתך...
מריחה את גופך...
מרגישה את הלטיפה...
מרגישה את הרכות המהולה בכל כך הרבה כאב...
מרגישה את התמימות נגנבת ממני...
ואתה כ"כ קר,
ואני מתה מבפנים...
צועקת אלייך דרך מבטים...
וזה אני ואתה...
אני נגדך... ולבסוף אני עם עצמי...
וכך נשארת אני עם אותו זיכרון...
עד כדי כך שרוצה להרחיקו,
משלחת אותו ממני הרחק הרחק למקום שלא יצא...
שיעלם... שימחק...