היא אמרה:
את יכולה לספר לי
אני כאן בשבילך
אוזן קשבת ועיניים ושפתיים
ומשענת לראשך
למנוחה.

מאותו הר גבוה
מפסגתו הצחורה של האושר
אמרה - שבי למרגלותיי
ואחביא צרותייך.
אך לא תוכלי.
כי כל כך שמחה את
כה בוהקת ומאושרת
ואני עודי חיה בחושך
העונג שבחיים הוא לא חלק מעולמי.

פחד ועצב
שמעולם לא היו מנת חלקך
איננו יכולות לחלוק.
היא אמרה:
ראיתיך בוכה יום וימים שלמים
ודמעותייך הכאיבוני.
חלקי עימי.
אך לא אוכל.

כי את, שמעולם לא בכית בדמעות
של מצוקה אמיתית
לא תוכלי לדעת את מכאובי.
אז חדלי מלבקש קרבה
ממילא ארחיקך ממני.
כה צדקנית וכה תמימה
אינך כמוני.
ועלייך להודות כל יום על שזה כך.