אני הולכת למצוא לעצמי גבר. אני יודעת שכן,
והוא יהיה נפלא ונהדר, ויפה וחכם,
ויאהב אותי בשל כל מי שאני ובשביל כל מי שאני יכולה להיות.
אני יכולה למצוא גבר, ואני יודעת שזה יקרה, אבל עד אז, אני
לבד.
ובבדידות אני מרגישה כאב.
והכאב הזה מפלח, ועוטף אותי כשאני לבדי בדירה.
הוא מרטיב לי את הכרית בלילות
ומכווץ לי את הלב בימים.
אני אמצע לי גבר, את זה אני יודעת.
אבל השעות והימים שחולפים עד אותו היום מקטינים אותי אל מול
העולם האיתן והגדול,
שאני יודעת שאני יכולה לגבור עליו כשהגבר הזה יהיה בתוכי.
ולא שאני תלותית ולא שאני לא אוהבת לבד.
אני יכולה , ואני יודעת , ואני מתמודדת. אבל לפעמים זה פשוט
נמאס.
אני יודעת שאני אמצע לי גבר. והוא יאהב אותי ואני יאהב אותו.
וכל המחסומים יקרסו, וכל הבדידות תתנדף,
וכאב אחר יחדור אל חלל הכאב הישן שנמוג לאיטו אל תוך הלילה
השחור שכבר איננו אויבי.
ואת הכאב הזה אני אברך בחיוך, ואת הדמעות האלו אני אקבל בברכה.

ואת הגבר הזה אני יעטוף ברחמים, בחיבה באהבה.
כי הוא יהיה לצידי, ניצב איתן ותמיד תמיד ארעי.
עד שגם הגבר הזה יגמר בלבי
ושוב אוותר עם הכאב ההוא שכבר נשכח מזמן, ושלא חשבתי כי ישוב
לשכון איתי.
אני עומדת למצוא לי גבר, והוא יאהב אותי ואני אוהב אותו.
והריקוד הזה ימשך לעולם!