המרירות גואה בי ואין לה מעצור,
היא הופכת אותי למישהי שאני כבר לא יכולה לסבול.
אני שונאת את כולם, מקנא בהרוב,
יכולה לקטול סתם כך אדם מהרחוב.
אני שונאת להיות לבד ולא יודעת להיות ביחד
אני גורמת סבל במקום לגרום קורת נחת.
אני שונאת את המהות, את החיים, את הלבד.
אני שונאת לקום בבוקר , אני שונאת בלילה לשכב.
אני שונאת את הימים את הלילות ואת הסתיו.
אני שונאת לחשוב על... נו ומה עכשיו.
אני שונאת שאלות, ושידוכים וניסיונות
והכי מכל אני שונאת אותך שבחרת לא להראות.