ענת שבו-פרלמוטר / מול הר ציון |
נשפכת בעדנת קטיפה
על מדשאת גיא בן-הינום.
ריסי הדשא מצהיבים
מאין גשמים ובחומת האבנים
מבצבצים אפרוריים.
העץ אשר מולי זקן מאוד
וענפיו המזדקרים ריקים.
הצפורים שוכנות בעץ אחר
טבולות ירוק ומזמרות
עד צאת הנשמה
ואז דממה.
האנשים שחיממו את אבריהם
אוספים עצמם ותינוקם.
נשארתי עם עורב קרען
שמלקט לו תולעים בהנאה,
הוא -
והשכינה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|