האשה שאתי
מצנפת בתוכה,
פורמת כסות עברה
בצפרנים כסוסות.
האשה שאתי,
טמנה חיוכה בין יתדות החשך
סמוך לציר האדמה, טמנה
בנבירה מסתיגת
ונותרה
מערטלת מעברה.

"עצרי"
          "עצרי"

אני מפצירה בה, עצרי
את הסמוי מעין.
עצרי לפני הערפל שבגדה מנגד,
לפני שיאחז הלילה את גופך העירם.

האשה שאתי, חוזרת אל ילדות
שנגזלה קדם קדמותה,
מבעתת מן המים הגואים בקרביה.

"עצרי"
          "עצרי"

אני לוחשת בה, את
טורפת את דעתי
                      מדאגה.






29-1-04