New Stage - Go To Main Page

המילה פיווט
/
ליגה ''תחרותי''

"טוב להגיד את האמת...הה! אני לא מאמינה."

היא היתה כל כך בטוחה בעצמה כשהיא אמרה את זה באימון לפני
חודש. אפילו כשהתלבטה בדבריה והסבירה לי את הדילמה שלה, בכל
זאת היה ברור לי מה היא עושה או רוצה לעשות. כאילו זה הדבר הכי
פשוט בעולם לעבור מליגה ב', א' (זה אף פעם לא היה ברור באיזה
מהם היינו) "לתחרותי" של ממש.
אבל סמכתי עליה. סך הכל היא המאמנת שלי והיא יודעת מה היא
עושה. היא מטורפת לפעמים אבל הטירוף שלה הביא אותי למה שאני
היום.
והיום... מ-14.2 שהיה בשבת לפני כשבוע בערך נכנסתי למעמד
המכובד של הרמה הלאומית.
כן, תאמינו או לא אבל אני "מירב ג." נימצאת בליגה תחרותית ברמה
לאומית. אחרי שנים של מאמץ שהסיכוי להגיע לזה היה קטן מאוד.
אפילו העיתון כתב את זה מיתחת לתמונה שלי.

כל החודש הזה האימונים היו אינטנסיבים ביותר.
אימון כל יום, 4 שעות, להשתחרר מוקדם מבית ספר כדי להגיע
לאימון מוקדם יותר, אימונים פרטיים, חיבורים של אלמנטים, חוסר
שינה, חוסר תאבון, לחץ, עצבים, בכי, תיסכול, עצבים, צעקות על
אחרים לא במכוון, עייפות וכו'.

כשהחודש הזה הסתיים וכשהתחרות נגמרה נכנסתי לאולם ההתעמלות
רגועה. הולכת זקופה עם גאווה סביבי. המאמנת שכל כך גאה בי
הסתכלה עלי וחייכה. העיתון מתקשר אליה במהלך האימון כל חמש
דקות. יכולתי להסיק את מה שהם בערך שאלו אותה.
ממילא כשסיימה לדבר סיפרה לי שהם רוצים תמונה. אנחנו צחקנו.
סתם כי זה מצחיק שלפני שבוע לא ידעו מי אנחנו ופיתאום הפכנו
ל"בני המעמד הגבוהה והמפורסם".

כשסיימתי להתלבש כשהשרירים עדיין כואבים מאז התחרות. המאמנת
שלי כבר בנתה לי תוכנית חדשה. אימונים אינטנסיבים יותר, רשימה
של דברים שצריך לשפר, להוסיף לעלות את הדרגה.
בנוסף דיברה עם המאמן של החדר כושר. אמרה לו לא לרחם עלי
ולהעביד אותי קשה.
ואני בקושי עומדת על הרגליים מתאמנת על "הדבל פירואט" (2
סיבובים ברצף) מנסה לנשום ולא להתרסק על הריצפה.
אחר כך עוברת לזריקות הגבוהות של האלות והחישוק שנוחת על היד
כל כך חזק עד שמגלים שטפי דם כחולים על הידיים.
לאחר מכן עוברת לעבוד על הקפיצות ברצף+ הזריקות הגבוהות.
כשמתיישבת לרגע ונשכבת על המיזרון המאמנת צועקת "קומי מייד!"
וכשיושבת עם גב מקופל "אם אני רואה אותך עוד פעם עם גב כפוף
ככה את כל האימון תלכי על האצבעות... נראה את הגב שלך אחרי
זה."

בסוף האימון כשאני כבר לבושה המאמן של החדר כושר יורד ומחמיא
על ההישג בתחרות. "שמעתי תפסת מעמד שם. כל הכבוד! איך היה?
איפה המאמנת שלך? אני אלך לדבר איתה. ממש רמה לאומית הא? יפה
יפה... עד התחרות הבאה..."
אני מחייכת. "כן עד התחרות הבאה... הפעם זהב!" "ועוד איזה
זהב..." הוא מוסיף.

טוב האמת שלא קל להיות בתחרותי.
אבל המסקנה שלי מכל זה....

נראה לי שכבר אמרתי אותה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/3/04 16:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
המילה פיווט

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה