איך אני אמור להתמודד עם האושר, כשהאושר תמיד מביא איתו כאב
ואיך אני אמור להתמודד עם השמחה, כשאחריה תמיד באה העצבות
ואני כאן, שוב אוזר אומץ, שוב מתאהב, שוב נפתח ופתאום, החיים
פחות נוראיים, כי אני כבר לא לבד

ערב אחד את באה אלי, ואומרת שאת צריכה זמן לחשוב, ושאת מוצפת
ביותר מדי דברים, ושאת לא יכולה להתמודד, ושזה לא אני.
ואז אני נופל, כמו שבחיים לא נפלתי
ואני לא רואה את התחתית, ואני לא רואה את הפתח
פשוט נופל, נופל לאין סוף

ואז, אחרי נצח וקצת, אני יוצא מהבור
פתאום אני מתעורר, מרגיש שאני דורך כבר על קרקע מוצקה
ואז היא כבר רק זיכרון כואב, במרחק עצום
ואני כבר יודע לא להכנס למצב שאני מתקרב לבור הזה שוב

והזמן עובר, ואני בשלי, לא נפתח, לא נפגע, לא שמח, לא עצוב
ואני פוגש פתאום מישהי חדשה, מישהי מתוקה
אבל ברקע אני רואה את הבור, והוא כל כך קרוב, כל כך עמוק
ואני לא רוצה שוב ליפול

ושוב אני מתקרב, ושוב מתאהב, ושוב נפתח, אבל עכשיו, עכשיו זה
אחרת
עכשיו אני חי על קצה של תהום נשייה
והפעם אם אפול, אני לא יודע אם אוכל לצאת