אסור לי להרגיש טוב מדי
בשדה המרעה,
שחס וחלילה לא אתחיל לחיות.
כבר התרגלתי לפטישים שהולמים בי כל היום.
אין לי חשק לחייך
עם שפם של חלב
ופרצוף של מוסיקה אתנית.
ככה זה, במקרה של הנאת יתר
אתקשר למשטרה.
אני צריך ערביות מקללות באוזן אחת
וכתב חדשות טורקי באוזן שניה.
ורצוי שאם יש ילדים בסביבה,
שיצעקו ,לא חשוב על מה,
העיקר לא לפתח ציפיות.
בסוף אני תמיד שואף
להיות פרסומת לסיגריות
בעיצומו של ראפטינג פוטוגני בקישון.