כאמור, עברנו הפעם לקרייה. להתחיל להכיר אנשים חדשים, מקומות
חדשים, להרגיש נוח איתם ובהם.
כמו שפת המים, עיניים רואות את כחולי המדים צועדים לעבר הכיתה
הראשונה. היו דאגות, היו בושות, היה גם בכי, אבל להיות בכיתה
שש שנים זה בטח אומר להרגיש בנוח עם כל מה שזז, בסופו של דבר.
כזה אני, לא יודע למה, זה נותן לי ביטחון - העובדה שאני שולט
בצעדיי בין הקומות והאנשים. יודע בדיוק מה אני מחפש ואיפה
למצוא את זה.

היום, זה כבר מלכלך את הצל שבמראה שבשירותים, זה קורה בד"כ
בצהרים.