ילד שלי
אני יודעת אתה לא אוהב שקוראים לך ילד אבל מה אתה מעדיף אח
שלי
או גבר - אני לא איזה ערסית/פרחה מה אני לא יודעת איפה.
אני קראתי את כל השירים והסיפורים שאתה כותב ואני לא יכולה שלא
להתאהב בך אני מכירה אותך כמעט שנתיים ובהתחלה רציתי שנהיה
ביחד אבל תמיד אמרתי לעצמי אני בטח מדמיינת ואתה לא בדיוק
נענית בחיוב אני לא מבינה בדברים האלה אהבה זה משהו שאני ממש
לא מבינה, אולי אני יודעת מספיק בשביל לעזור לחברות שלי
ששואלות אותי מה לעשות אבל בשביל עצמי... אני לא מכירה את
ההרגשה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל פעם אני מוצאת את
עצמי עם מישהו אחר שכן אני כן אוהבת אבל... אבל  זה לא אותה
אהבה שיש לי עלייך היא לא אותו הדבר אבל הפחד הזה שלי, שאני לא
יודעת אם זה באמת או שאני סתם מדמיינת אולי אני לא מכירה אותך
באמת ומה שאני רואה זה סתם מעטפת חיצונית. בפעם האחרונה שראיתי
אותך דיברנו באמת דיברנו אמרת לי דברים שלא אמרת לפני זה סיפרת
לי דברים שאתה אומר שלא אמרת לאף אחד אף פעם ואני סיפרתי כמה
דברים שאף פעם לא יכלתי להגיד לך כי הכרת חלק ממני וזה רק מה
שרציתי שתכיר זאת הפעם הראשונה שאני הסתכלתי לך בעיניים בלי
להתבייש הפעם אתה נשברת ראשון והפנית מבט. יכול להיות שאתה הוא
האחד אני לא מאמינה באחד לכל החיים אבל תמיד יש את האחד שמתאים
לך באותה תקופת חיים ואם האחד הזה הוא לכל החיים אפילו יותר
טוב
אולי אתה האחד אבל לא לעכשיו אולי עוד כמה שני ניפגש במקרה
ברחוב או באיזה מסיבה ונהיה שוב בקשר ואז פשוט נהיה ביחד, אי
אפשר לדעת מה יקרה בעתיד.
ומה אם אתה באמת רק פנטזיה ובגלל זה אני תקועה עלייך אני לא
יודעת מה לעשות. אני מנסה לפסיק לחשוב על זה אבל אז משהו מזכיר
לי אותך.
אולי עכשיו אחרי שתקרא את המכתב הזה אתה תגיד לי סוף סוף מה
אתה חושב עלי כי נמאס לי לנחש מה החיוך שלך אומר, וכל מילה
שאתה אומר אני צריכה לחשוב למה אתה מתכוון. אולי אני לא מכירה
אותך כי אם כן הייתי מכירה אותך הייתי מאמינה לכל מילה ולא
חושבת שאולי יש משהו אחר שמסתתר.
אז אחד ולתמיד מה אתה באמת חושב עליי?
יש סיכוי?
ואל תגיד לי אני לא רוצה להגיד לך כי אז את כבר תאבדי עניין
ואני לא אראה אותך יותר כי זה ממש לא נכון -
ושוב פעם אני מחכה לתשובה ממך אבל הפעם אני רוצה לשמוע אותה
כשאתה מולי.