אני לא יודעת מה איתכם אבל לפעמים נמאס לי לדעת כל כך הרבה.
ראיתי כל כך הרבה דברים בחיים כמו כל מי שחי בארץ הזאת.
וזה לא רק דברים שקורים במדינה גם בחיים האישיים דברים שלא
קשורים לאף אחד חוץ מלי, לפעמים הייתי רוצה להיות ממש "קלולס"
שהדבר הכי נורא שיכול לקרות לי זה שתישבר לי ציפורן נכון שמי
שהחיים שלה הם כאלה אותה ציפורן שנשברה זה אסון בקנה מידה
עולמי אבל לעומת מה שיש לי עכשיו אני מעדיפה את זה.
איפה התמימות של ילדים קטנים שלא צריכים לפחד מכל דבר קטן שזז
וללכת ברחוב בלי לחשוב אזה אוטובוס יתפוצץ לידי.
המצב הכלכלי אני בכלל לא אנסה להבין כי הכאב ראש שזה יעשה בטוח
לא יעזור לא לי ולא לאף אחד אחר.
ומה אם רק אולי אנחנו מוותרים קצת מהר מדי זה מאוד קל לטבוע
ביגון ולחשוב רק על הרע ואני בנאדם שעושה את זה בקלות רבה, רבה
מדי אפילו אולי הגיע באמת הזמן להסתכל למעלה השמים תמיד יהיו
כחולים בסופו של דבר ותמיד נראה את הכוכבים נוצצים ועל כל יום
שכן נרא צריך לפחות לחייך, חיוך קטן כי הרבה אנשים טובים לא
יכולים לעשות את זה ובגלל זה אנחנו צריכים להמשיך לא לשכוח
ולהמשיך.