|
המכתב הזה נכתב על מנת להנתן.
המכתב שלי נועד לקריאתך.
ואתה אינך עוד
ורק המכתב נותר יתום בידיי,
לא היה שלי מעולם
ועכשיו גם לא שלך.
המילים שלי- שלך הן,
ואתה לא הספקת לקחתן.
לא נתת לי את האפשרות
לצרף למכתב הלא- שלי
את הנשיקה הלא- בשבילי
שהיתה אמורה להנתן לך
לפני שתלך.
והקול שלי
אוצר גוון אחד יחיד
שמחכה לך,
עדיין.
ומספר הברות
שנתקעו בגרוני
בציפייתן
לעזיבתך,
להיהגות.
ואהבתי
חוסמת את לבי,
כי לא לקחתה
ממני
כשנעלמת. |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.