[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אני גא
/
חיי

היא הביטה ימינה ושמאלה לפני שפתחה את עינה
מאשרת לחושך לסור פנימה ולבצע את זממו.
היא הייתה בת שלושים ואחת,
לבושה בשובלי שמלות הכלה של אחיותיה,
שנצבעו בחג האדר הקודם,
בצבעי הרעש,
בכדי להזכיר לעצמה את קיומה.
סוליית שגרת חייה הייתה היחידה שנותרה,
מובילה אותה מדי יום בשכחותו,
אל מקום עבודתה.

היה זה יום שגרתי בהחלט,
פסיפס הפרצופים הרועש,
לבש איברים צעקניים,
שהתלבשו אל גופות מפוסלות,
שלפיתות לסתותיהן הפעורות,
קפא מדי שניות אחדות,
כמעין שידור לקוי בערוץ המקומי.

היא התבוננה.

מפלחת את גופה,
מלקטת את פעימתה האחרונה,
היא החלה צועדת בשביל הזולג,
למקום ישיבתה.

יום נוסף החל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ילד, בן כמה
אתה?
-עוד מעט שלוש.




(מוישה
האופטימי, גטו
ורשה 1939)


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/04 14:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אני גא

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה