לחבר הכי טוב שלי,

אני רוצה לקחת עט
ולצייר את כל מה שאיני יכולה לתת-
לך,
אך ידיי כפותות בעבותות דמיוני החסר
ואצבעותיי ממאנות
כי יכולתי כבולה
בעצמי.

הייתי רוצה
לצבוע אותך
על בד מתוח
עם מסגרת עץ,
ללבוש סינור מוכתם,
לאחוז מכחול בידי
ולצייר אותך מבפנים-
לטוות חוטי שני וזהב,
ללטף צלליות שנהב וכסף
ובכך, להראות לך
אותך
בעיניי.

חלומי, אתה יודע,
ליצור משולש נהדר של שלמות-
בין צבע הבד ומרקם הגוונים,
לבין מילות אהבה מתרפקות על פחדים
ובין הצלילים בתוכי פנימה,
התנודות של הים הגועש בי.

לגרום לך לראות,
פעם אחת יחידה,
אותי- מבפנים,
מסתכלת עלייך.


17/6/01