קראו לה לילך, היא הייתה נערה צעירה... בערך בת 16, היה לה חבר
שהיא חלמה שיתחתנו יום אחד, לחבר קראו סקוט, הוא היה תייר שבא
מקנדה ונשאר לבסוף לתמיד.
הם נפגשו בתחנת אוטובוס, היא עשתה לו עיניים נוקדות והוא אמר
לה משפט שאהבה, אחרי חמש דקות שהאוטובוס נסע, היא הוציאה
מנרתיקה פתק וכתבה את שמה.
הנוסע שישב ליד לילך בחן ת'צעירים והחליט לשבת במקום אחר מאחר
שראה כמה הם מדברים... סקוט מיד ישב ליד לילך, הוא אמר לה שהוא
יהודי שבא מקנדה ויודע רק שלוש מילים בעברית... לילך הסבירה לו
שתלמד אותו כל מה שהיא יודעת למרות שבעצמה מצוינת באנגלית...
כל הנסיעה הסתכלו אחד בשנייה ולילך אפילו פיספסה את תחנת
הירידה שלה... אבל לה לא היה אכפת, המקום לא היה חשוב לה ורק
רצתה ללכת לשופינג בקניון, לכן רק הסתכלה על סקוט.
עברו חודשיים להיכרותם והם חגגו בטבריה על שפת הכינרת, כל הזמן
הזה התנשקו בלהט ולא שמו קצוץ על הציבור שמסתכל... כשירד החושך
וכבר היה קר... סקוט עטף את לילך בשמיכה כי כל היום היו במים
והלכו לכיוון המלון. היה להם חדר אחד ומיטה אחת, כמובן שלילך
בזמן הזה הייתה בתולה אבל סקוט היה מבוגר ממנה בשנתיים ולכן גם
היה מנוסה... השניים פתחו את הדלת, לילך נכנסה ראשונה וסקוט
אחריה... היא הייתה לחוצה אבל לא הראתה זאת ולכן לסקוט היה קל
לשחק במשחק המקדים... קודם שניהם התנשקו בפה פתוח ואח"כ סקוט
עבר לצווארה של לילך, הוא הוריד את השמיכה מגופה ופתח את חזיית
הבגד ים. לילך פחדה אבל שיתפה פעולה באהבה ונתנה לו גם למשש את
שדייה.
עכשיו סקוט השכיב את לילך לאט למיטה והוריד את חולצתו הרטובה,
לילך הייתה רגועה עם סקוט לאחר ששתתה שלוש כוסות שמפניה והחלה
את אהבתה אליו... לאחר שהוא סיים ללקק את בטנה עברה היא להוריד
את תחתוניה ואמרה: "קח אותי", את המשפט הזה ידע סקוט ומיד
התחיל להחדיר לה.
ללילך כאב טיפה כי ירד לה דם אבל רצתה שסקוט ימשיך את
התענוג...
אחרי שהסתיימה עשיית האהבה שביניהם, ישנו שניהם מחובקים
ורדומים כשכל שעה הייתה נשיקה עדינה כשהם יודעים בתת המודע.
הבוקר הגיע... הציפורים צייצו, הפרחים פרחו ועל לילך צנח עלה
כותרת של שושנה.
"בוקר טוב אהובתי" לחש סקוט באוזנה של לילך. היא התעוררה לקולו
המרגיע ונתנה לו נשיקת בוקר, שניהם יצאו החוצה לטייל אחרי
ארוחת בוקר ונשענו כתף אל כתף כשהחזיקו יד ביד בחוזקה ובעדינות
רכה כאחד.
עברו כמה ימים, לילך הייתה מסוחררת, היא כבר התעלפה באמצע
שיעור מתמטיקה... החברות אמרו לה שבטח יש לה שפעת, המורה אמרה
שבטח היא לא אכלה זה ימים אבל לילך בתוך תוכה ידעה איכשהו שהיא
נכנסה להריון...
היא הלכה לעשות בדיקת דם עם חברתה הטובה עדי, היא רעדה כל כולה
ולא ידעה מה לעשות.
עדי אמרה לה שלא תדאג, זה בטח חוסר דם... לילך הייתה מודאגת..
היא לקחה מספר והמתינה בשיעמום עם חברתה.
זהו. הגיעה תורה של לילך להיכנס לחדר הבדיקות, היא נכנסה עם
עדי והחזיקה את ידה כי פחדה מזריקות לכן גם עצמה עיניים ואחרי
בדיקה ממושכת של עשר דקות ירדה לילך ממיטת החולים והלכה עם בכי
שקט מחובקת עם עדי חיבוק דואג...
בינתיים כל הימים האלה סקוט דאג להישאר בארץ כמה שהוא יכול ולא
ידע על המקרה שקרה ללילך, הוא צילצל אליה לבית והיא הופתעה,
היא הייתה כל כך עצובה עד כדי כך שלא חשבה איך סקוט יגיב... כל
השיחה התאפקה לא לומר על המקרה העצוב שקרה באמצע שיעור
מתמטיקה, הייתה דקה שהיא בכתה דומייה ולא זזה ממקומה עד שתסיים
את הכאב העצום שבתוכה.
השיחה הסתיימה בחניקה עצורה של "להת'" למרות שרצתה לסיים את
המילה. היא אהבה אותו ורצתה אותו כל כך עד כדי שהיא רצתה לספר
שהיא בהריון.
פוחדת, חנוקה, מבולבלת ועצובה עומדת לה לילך ליד הטלפון
ומצלצלת ברעד למעבדה שבה נמצאת בדיקת הדם שלה... פתאום עולה
קול נשי ורך ואומר "הלו", לילך נעצרה לשניה מחנק ואמרה "מה
התוצאות?" בטון נרגש מפחד, הקול הרגיע אותה קודם ושאל אותה
איזו בדיקה עשתה?, לילך בתוך הדמעות שלה והעצורות ענתה בלית
ברירה: "קוראים לי לילך קרבר ועשיתי בדיקת דם להריון לפני כמה
ימים", הקול אמר לחכות ואחרי שתי דקות שוב עלתה האישה ושאלה,
"האם את בטוחה שאת רוצה לדעת את התוצאות?", לאישה היה חוש
שישי, היא ידעה שעומדת מאחורי הטלפון נערה מפוחדת ונסערת, לילך
הירהרה ואז ענתה: "אני בטוחה"
"התוצאה חיובית" אמרה האישה ופתאום היא שמעה צעקות ובכיות וגם
"למה אני?" האישה עדיין הייתה על הקו ואמרה: "אם את שומעת
אותי, אני יכולה לעזור לך" לילך שמעה את מה שאמרה האישה ואמרה:
"תודה לך, אני מעריכה אותך מאוד" וניתקה.
יומיים חשבה לילך אם להפיל את התינוק, לבסוף אמרה "הגורל יחליט
זאת", הלכה ואזרה כח ואומץ לספר על ההריון לסקוט.
לאחר שסיפרה לו את כל מה שליבה אומר, חיכתה שוב לתשובות אבל זה
הפעם לקח יממה, לפעמים זה לקח בחשבון שהוא צילצל וניתק בלי
לדבר אבל עם כוונה של אהבה... התשובה הגיעה כשלילך סיפרה
להוריה על המאורע ולמרבה המזל אמה סיפרה לה את הסיבה שהיא
(לילך) הבכורה מאחיה הקטנים בעשרות שנים...
היא סיפרה כך: "כשהייתי בת 17 וחצי התאהבתי במישהו חרדי שחזר
בשאלה כמה שנים אחרי שנולדת, בכל אופן אבא שלך היה חרדי ואני
הייתי גלמודה בזמנו אז דבר גרר דבר, למרבה הצער הבחור שבו
התאהבתי לא זכה ולא ידע על קיומך... עכשיו אני מצטערת שלא
המשכתי את זה והתחתנתי איתו, למזלי נראה לי שסקוט עדיין אוהב
אותך ויאהב את התינוק באותה מידה."
הטלפון צילצל. המתח היה כבר בסיומו, סקוט היה בקו השני וביקש
את לילך, היא הלכה במהירות הבזק לעבר הטלפון ושתקה, הוא ידע
שהיא שם ואמר: "כן, אני מקבל אותך וגם... אותו"
לילך קפצה מהתרגשות ומיד אמרה לאביה שיסיע אותה לסקוט, תוך
שנייה היא הייתה שם ושניהם התחבקו והתנשקו עד עצם היום הזה!
:) |
