תמיד אמרת, שזו רק את ואני.
אנחנו ביחד באש ובמים.
אני עוד זוכרת איך כתבת לי בספר זיכרונות בכיתה ב', "ותזכרי
שאנחנו חברות לנצח!". כן, כן, אני עוד שומרת את הספר הזה. את
הרי יודעת כמה אני לא יכולה להיפרד מדברים.
אני חושבת שהתחלנו להיות חברות עוד מגיל הגן. כל יום כמעט
היינו נפגשות אחרי הצהרים, והיינו משחקות שעות בברביות. את
יודעת, אני עדיין שומרת את הברביות שלנו. אני עוד זוכרת איך
חיתנו את ברבי עם קן, ואיך אחר כך הם רבו וכמעט התגרשו, אבל
תמיד הם חזרו להיות ביחד.
אני עוד זוכרת את היום הראשון שעלינו לכיתה א'.
זוכרת את היום הראשון שעלינו לכיתה ז'.
את היום הראשון שהתחלנו את כיתה '.
תמיד היינו שתינו - רק את ואני.
כמעט כל יום שישי היינו ישנות אחת אצל השניה, מדברות כל
הלילה.
תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייך. כל דבר ידעתי שאני יכולה
לספר. תמיד היית שם בשבילי.
בכל המריבות שלי עם ההורים, בכל האכזבות שלי מבחורים, בכל הלחץ
ממבחנים בכל הפעמים שחתכתי את עצמי.
תמיד היית שם בשביל לעודד אותי, בשביל לעזור לי, בשביל לכעוס
עליי שצריך.
ידעתי שאני יכולה להתקשר אלייך בשתיים וחצי לפנות בוקר ולבכות
לך בטלפון חופשי, ואת לא תנתקי או תרדמי לי באמצע.
אני לא יכולה לתאר ולהעביר פה את כל החוויות שלנו ביחד.
נכון, הקשר ידע עליות ומורדות. בעיקר שעלינו לתיכון, והלחץ
בלימודים גבר.בעיקר שלכל אחת נוספו חברים משלה, עיסוקים משלה.
אבל נדמה, שהחברות הזאת תמיד החזיקה מעמד.
לא כמו הרבה חברויות אחרות, שמבוססות על אינטרסים ורכילויות
מאחורי הגב.
אני לא יודעת עד כמה אני ידעתי להיות חברה טובה. אני מקווה
שכן.
התחלנו את כיתה י' ביחד. לא זכינו לסיים את יב'.
לעולם לא אשכח את אותו יום שבו עלית על הרכבת לתל אביב. לא
שוכחת את ההרגשה הרעה שהייתה לי.
אני לא חושבת שאי פעם אוכל להתנתק מהתחושה הזאת, תחושת הריקנות
והחוסר אונים שבחדשות הודיעו על פיגוע ברכבת מחיפה לתל אביב.
וידעתי, ידעתי שזה הסוף.
כל כך היה לי מוזר לראות את התמונה שלך מאחורי מסגרת שחורה
ולידה 300 מילה. כל כך היה מוזר לי לא להתקשר אלייך, אלא פשוט
ללכת למצבה שלך ולדבר אליה.
"אם מתים יכלו לדבר, מה היית אומר". בטח היית אומרת לי לא
לבכות.
אמרת שאנחנו ביחד באש ובמים.
אבל עכשיו את בשמיים.

מוקדש לשתי החברות הכי טובות שלי. על זה שהן נושמות וחיות
ותמיד פה כדי לסבול אותי. רק תשמרו על עצמכן בנות, אני לא
יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן. |