זה כמו...
כשמחדדים, ויוצא חוד גדול ושפיצי, שאתה מתגאה בו כול כך שאתה
פשוט רוצה לרוץ ברחוב עם היד באוויר נושא את העפרון מעלה כמו
המשואה באולימפיאדה. ואתה מסתכל על המחדד בהערצה, ואומר לעצמך
שאת המחדד הזה אין מצב שאתה מאבד כי זה בהחלט אחד הטובים,
ויהיה זה פספוס אדיר לתת למישהו אחר את הסיפוק העילאי הזה של
גילוף גוש העץ, הטומן בחובו עופרת רק מחכה שיתקרב אליה הלהב.
אתה נושף לתוך המחדד בכדי להוציא את שבבי העופרת שנשארו בפנים,
ועושה דרכך לכיוון המושב בחזרה, עם חיוך דבילי מרוח לך על
הפנים, מחזיק את עצמך בכול הכוח מלהרים את היד ולצעוק לכולם
להביט לעפרון, לבל יחשבו אותך למוזר. אז אתה בולע את גאוותך,
ממשיך אל המקום שלך ושותק, עוצר בתוכך את הדבר היחיד שבאמת
רצית לעשות, להתגאות בחוד שלך, המאסטר-פיס שלך, שיעריכו אותך
כמחדד האולטימטיבי! אני גיא, והספציאליטה שלי זה לחדד עפרונות,
תסתכלו עלי, ותראו כמה טוב אני עושה את זה! תקנאו, כן! תקנאו,
כי לכם אין מחדד כזה ולי יש שילוב מנצח של מחדד מצוין, וטאצ'
לסיבוב שלכם לעולם לא יהיה, כי דבר כזה לא קונים בקרביץ, זה
משהו שנולדים איתו, זה בא בגנים או לא בא בכלל.
אבל לא, אתה מוותר ולא עושה כלום.
גם אני לא עשיתי כלום וחזרתי למקום שלי המשכתי להקשיב למרצה
שלי ממשיך ומברבר על אקונומיה ועל שיעורי גידולים ושטויות מעין
אלו. וויתרתי לחברה שדיכאה אותי במשך שנים, ועד היום מקוננת בי
המחשבה, מה היה קורה אילו, אילו הרמתי את העפרון לאוויר, כמו
הימן וחרבו, וצעקתי -
"I HAVE THE POWER" בטוח שהיו כמה צחקוקים, אבל אולי אחד,
מספיק שרק אחד, היה מעריך אותי באמת.
היה רואה ביכשרון שמעבר, באומץ...
שאין לי.
בסך הכול רציתי להיות כמו הימן, ושתהיה לי גם נסיכת כוח
משלי... |