על ספת הים ישבתי
והבטתי בשקיעה
בציפורים המציצות
המנסות לפלס את דרכם
בעולמנו, שבעצם גם עולמם.
מנסות להגיע אל הלא נודע
מנסות ומנסות... אבל אם לרגע
תביטו ותשימו לב... תראו שאלו
אנחנו שלא נותנים להם את
החופש, אנחנו בני האנוש
שכול יום חושבים שציפור זו
רק חיה, רק עוד דבר בעולם,
כמובן מאליו.
אבל אף פעם לא ראינו מה הציפורים
הקטנות והחביבות האלו נותנות לנו.
הם באו להראות לנו את החופש,
הם ממש כאן עומדות ומנסות לפלס דרך
לשמחה... לקרן אור קטנה בבוקר שתחדור
אלינו מבעד לשמיכה החמה והכרית הרכה.
אכן כן, ממש אותן הציפורים הקטנות האלו
מביאות לנו כול כך הרבה, והכי הרבה הוא
החופש.
החופש שאצלנו בא כמובן מאליו, והוא כל כך
קשה להשגה.
כי חופש מתחיל בפנים, ולא אלא מתוך עצלנות.
אלא מתוך עבודה, מתוך אהבה עצמית,
ומתוך כבוד לזולת.
משקל בא על משקל אחר.
והחופש גם הוא.