משוטט ברחובותיה הראשיות של עיר גדולה הומת אדם חושב מחפש את
מה? האורות בוהקים גבוה-גבוה אילולי הפנסים מה היה כאן מה היה
חי? חושב מחפש חיים בוהה בפנסים עד שאינו רואה דבר מלבדם מבין
שלא חיים מחפש... מתיישב על כיסא פלסטיק מחוץ למסעדה מסוגננת
לבדו יושב הרצפה מאבן המפיות זולות על השולחן גם מעין מתקן
לתבלינים מלצר נותן בו מבט חשדני אולי אינו ניראה כלקוח למרות
זאת מרגיש עכשיו שייך לזרם האנשים שוטפים במדרכה מרוצפת אבן
משחקת באור הפנסים נידמה שהם צועדים על גבינה צהובה מחוררת
כמעט חש בניחוח כמעט נופל בחורים.
אין לו תאבון בכל זאת מזמין אולי להפיג את חשדות המלצר אולי
זהו תפקידו של המתיישב על כיסא מחוץ למסעדה מסוגננת ברחוב
מרוצף אבן שטוף אור מחייך למלצר בוהה בישובים סביבו אין זה
לילה קריר לסועדים נוח קולניים מחווים תנועות רחבות בידיהם
מתבדחים משמחים אותו נוגס לאיטו נשען אחורנית צופה להמשך הרחוב
לזקן מנגן בכינור שפוגש במבטו שמחייך חזרה מגלה פה כמעט חסר
שיניים, אחוז בכינור עיניו עצומות מנגן פזמון נוגה שאיש אינו
מזהה.
מוקסם מתרומם לאט מכיסאו צלחת האוכל בידו גם התבלינים ניגש אל
הכנר מתיישב על ספסל מעץ לצדו מבויש מנסה להציע לכנר מצלחתו רק
ממצמץ לרגע כמהסס ומייד שב לנגן לא שועה אל הצלחת הכנר והוא על
הספסל נשען אחורה נהנה ממגע העץ ממנגינת הכנר עוצם עיניו גם
ושוקע...
משוטט חושב אילו היה כנר היה עומד ברחוב זה ומנגן גם בדמיונו
הצלילים בוקעים מהכינור שחבוק בידיו שלו חולם מתאסף קהל גדול
סביבו מנגן בחושניות עוצם עניים והפנסים כזרקורים מכוונים כולם
אליו גם זרימת הרחוב וניחוח הגבינה והם כולם מחייכים בפיות
חסרי שיניים נסחפים במנגינה עלומת השם...
ובחלום נוסף מתעורר על ספסל העץ הרחוב שומם כבו האורות רק ירח
כמו השתקפות של רצפת האבן או זרקור בודד שנותר מכוון עליו
פתאום בבדידותו חש כמו שחקן פתאום נתקף פחד במה...
חוזר אל האורות לכנר לגבינה ולצלחת על ספסל העץ כבר חדל מלנגן
לכובעו השמוט נוספו מעט מטבעות מתיישב גם הוא הכנר על הספסל
ועכשיו שוב חש מבויש מנסה להסתיר את הצלחת כאילו רק במקרה הם
על הספסל יחדיו מנסה להחמיא לנגינתו במלמולים מחויכים חוזר
לשלם למלצר במסעדה צועד עוד במורד הרחוב ידיו תחובות עמוק
לכיסיו שוב בוהה אל הפנסים תוהה אם ייכבו אולי באמת ייעלמו
כולם...
צועד עוד ועוד עמוק יותר לתוך הרחוב העיר האור הקולות שוקעים
נבללים לתוך חלומו מתרחקים מעבדים ממשיותם מתפוגגים בין אור
לחושך בין ההמון לבדידותו שכוב על ספסל עץ קר מאמץ את כינורו
חזק אליו מתהפך צינת הלילה חודרת שמיכה דקה מנסה שוב לחזור
ולשקוע שוב להירדם שוב לחלום שוב להיות בהמון בניחוחות בזרימה
באור...