כולם אמרו לי שהמוות מפחיד
שפתאום כמו קץ זה נגמר
אבל אני... אני ראיתי לבן
ראיתי עצים ופרחים ועולם
חדש נופים לא מוכרים
ושלג צונן על גופם של "המתים"?
מי אמר שלמות זה רע?
ואולי בכלל מתים בתחשות שלווה
שעשית את מעשיך
והנה הגיע הרגע המתאים
ומישהו שם משגיח עליך
ויודע שזה הזמן המתאים.
והנה שוב שמעתי בכי מר: "זהו
הוא הלך ולא יחזור..."
אבל אני ברחתי בריצה לעבר השדה
אל המרחב ללא איש, ללא קול, שבו
סוף סוף אפגוש את עצמי ואוכל קצת
לחשוב... להמשיך להאמין
כי אני יודעת שהמוות גם טוב.