New Stage - Go To Main Page

סוויט ג'ליבין
/
הכאב השקט

הלוואי ויכולתי לכעוס,הלוואי והייתי יכולה להמשיך הלאה. אני
תקועה בתוך רגע ארוך שנמשך כ"כ הרבה זמן...
ויש דברים שתמיד נשארים, דברים רעים שנחרטים בזיכרון, ולעולם
לא יעזבו אותי בשקט. כל החיים לחיות בהרגשה שיש כ"כ הרבה רוע
באנשים.
שלאנשים לא באמת אכפת, כולם אומרים כ"כ הרבה מילים שהם לא
מתכוונים אליהן, ואני אפילו לא מתייחסת למשפטים כמו אני אוהבת
אותך אלא לדברים הפשוטים...
אנשים ששואלים מה שלומך ואף אחד לא באמת רוצה לדעת. ת'אמת,
אפשר להבין, אנשים במשך החיים שלהם מחפשים את האושר שלהם וזה
האינטרס הכי גדול שלהם. לדבר עם בן אדם שלא משמח אותך לא נותן
לך אושר. אי אפשר לצפות ממישהו להיות איתך תמיד,לפעמים פשוט
נגמר הכוח.
הבן אדם היחידי שילווה אותך כל החיים זה רק אתה, מהרגע הראשון
ועד האחרון.
אני מרגישה שנוכחות של אנשים פשוט לא עוזבת אותי, כאילו יש לי
כ"כ הרבה מה להוכיח לכולם ולי. לעצמי יש לי הכי הרבה מה
להוכיח, ואני תמיד מוכיחה כמה אני לא מצליחה להמשיך הלאה וכמה
אני תקועה באותו המקום בדיוק.
איך דברים שאמרו לי כשהייתי בת 10 עדיין חרוטים לי בראש ולא
עוזבים אותי. כמה קל להתנער מאנשים ומחברים. לא משנה כמה שנים
יעברו וכמה זמן יעבור תמיד זה יהיה לי בראש. דברים מסביב
משתנים ואני נשארת אותו הדבר באותו מקום פגוע ובודד. שום דבר
לא שובר את זה ואני תוהה אם יהיה משהו שישבור את זה...
הצורך בבן זוג בחיים אף פעם לא באמת עובר, וכשיש משהו אחד
רוצים משהו אחר. את המשהו האחר הזה אי אפשר להשיג. את השקט
והסליחה לכ"כ הרבה אנשים אי אפשר למצוא במישהו אחר, רק בעצמי,
ואני לא חושבת שאני מסוגלת בכלל. לסלוח.

אין לי כבר מילים להסביר זה השקט הזה שבפנים שמכאיב, השקט
שמגיע רק כשאני לבד עם עצמי, הלוואי ויכולתי לעשות את הדבר
האסור. השקט זה כל מה שהיה נשאר לי. אני רואה את כולכם ממשיכים
הלאה, וכמו שהתנערתם ממני כשהייתי פה, תתנערו מהזכרון שלי אחרי
שאני לא אהיה פה.
הלוואי והייתי יכולה לראות מה יקרה אח"כ, כולכם הייתם מבינים
שאלה המילים שאני אומרת ומתכוונת לכל אות והברה.
הלוואי ויכולתי להרגיש את עצמי דועכת פיזית ולא רק נפשית
להרגיש את הדם והחיים זורמים ממני להרגיש ולראות מלמעלה. לפחות
אני אוכל לזכות בכל מה שמגיע לי, על כל המילים והמשפטים שלא
התכוונתי אליהם, לקבל בחזרה על כל האנשים שאני התנערתי מהם.
לפעמים פשוט אין מה לתת, ולי כבר מזמן אין לא לאנשים מבחוץ
ובטח שלא לעצמי.

הנוכחות שלך,לעולם לא תעזוב אותי. תמיד אני אזכור את החיים
שהשארתי מאחור.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/3/04 12:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סוויט ג'ליבין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה