אנדי פקחה עיניים. שרונה פקחה אותן לאיטה מספר שניות לאחר
מכן.
אנדי לחלחה את שפתיה בעדינות. שרונה הושיטה ידה ונגעה בשפתיה
שלה.
שתיהן שהו באותו רגע במצב מבוכה נוראי וקשה ואף אחת לא מצאה
דרך להיחלץ ממנו.
ואז, הצלצול הגואל. במקרה הזה היתה זו הדפיקה הגואלת. אמא של
אנדי נכנסה פנימה עם מגש מלא בעוגיות ובשתי כוסות נס קפה קר
ובהיר מאוד.
אנדי חייכה וקפצה מהמיטה, ונתנה לאמה נשיקה על הלחי. אמה יצאה
החוצה מרוצה. הן תמיד היו ביחסים כל כך טובים.
שרונה שלחה יד לקחת עוגייה מהמגש וידה התחככה בידה של אנדי.
המבוכה המעיקה נכנסה ותפסה את מקומה שוב.
"את לא מנשקת כמו לסבית."
"איך את יודעת איך לסביות מנשקות בכלל?"
"אמור להיות הבדל, אבל אין."
"אולי. מה אני יודעת. לסבית או לא, את מנשקת מצוין מתוקה."
"עידן אמר שאני גרועה בזה. הוא שנא את הריח של הסיגריות שתמיד
היה לי."
"איך אפשר לשנוא את זה? זה מוסיף משהו מיוחד."
"מיוחד?"
"בנוסף לריח הקיטשי של הסבון ושלך באופן כללי זה נותן ריח אפל
כזה. קודר."
שרונה נגסה בעוגיה, עיוותה את פניה וירקה אותה על הרצפה. שתיהן
צחקו. כולם אהבו את אמא של אנדי אבל היא בהחלט לא ידעה לבשל.