בלילה כשלא הצלחתי להירדם דברתי עם עצמי עלי
הבהרתי לעצמי טוב טוב שאני קצת תקוע
סיפרתי לעצמי על אהבה ישנה שהייתה לי, אותה אהבה שדפקה לי את
החיים
לפחות עד היום
חייכתי, התגעגעתי, נזכרתי כמה אהבתי
שאלתי אותי שאלות מביכות ולא עניתי, התחמקתי, הסמקתי
אני חושב, היה חשוך
עזרתי לעצמי להיזכר ברגעים שמחים ולא הצלחתי
השתדלתי לדבר איתי עלי באובייקטיביות
נכשלתי    
פרגנתי והחמאתי, עד פריקת כתף
חפרתי בעצמי, חשפתי
טראומות מהעבר
נשכבתי על שולחן המטפל שלי. העברתי אנליזה ביני לבין עצמי
מהר מאוד הבנתי, אני לא מצליח לעזור לי
נלחצתי
הרגעתי את עצמי
נרגעתי
הדחקתי כאבים, דפקתי ארוחה, ברכה, נישקתי מזוזה
הסכמתי עם עצמי, על כל מה שאמרתי
ניסיתי להבין מה הלאה, לא ממש ידעתי
מי כמוני מכיר אותי
חשבתי
טעיתי
הסתבכתי
היה לי עצוב
נרדמתי