יום אחד, לפני שנים רבות,
חי במבשרת, באחד הרחובות,
נער אחד, נחמד,
אורימן הנווד,
הוא הלך בלילה, בין השדות,
בחום הקיץ, וגם בסופות.
ואותו אורימן, משורר הוא היה,
וידע להשמיע גם קול געיה,
והיה לו חבר, שקראו לו נתאי,
שיותר מהכל, אהב לאכול פאי.
ויום אחד, יום הולנטיין,
נתאי החליט כך פתאום יש מאין,
הוא כ"כ בודד, ולא מתעודד,
אז הוא ואורימן הלכו להתאבד.
פזמון:
לה - לה
לה לה לה לה לה לה
לההההה
אמר לו אז נתאי,
"אורימן יא מוכשר,
הרסת אותי לגמרי,
מצחוק אני נגמר."
ועשה עם המנצקי אז דיל איכותי,
"נעשה מפגש, אבל אחד יצירתי,
ננסה בכל דרך להשיג חברה,
כי ממילא כבר לא נשארה שום ברירה."
ואם ניכשל, ולא נצליח בכלל,
נקפוץ מהצוק וזה לא יהיה חבל.
פזמון:
לה - לה
לה לה לה לה לה לה
לההההה
חיפשו אז השניים, אך מה חבל,
אף אחת לא רצתה אותם בכלל,
הם ניסו וניסו, ולפי השמועות
ניסו לשחד ואפילו לסחוט,
את אחת מאותן בחורות מסכנות.
נכנסו ליאוש, ואז הציע אורימן:
"נהיה אנחנו יחד, אולי גם רן!"
נבהל נתאי וצעק "אורימן אתה דפוק!"
מיד הוא ברח, וגם נפל מהצוק.
פזמון:
לה - לה
לה לה לה לה לה לה
לההההה
חשב וחשב אורימן עד שהתעייף,
ונזכר אז מיד איך את נתאי הוא אוהב,
ואמר לעצמו - נו טוב, זה עדיף,
ובעקבותיו של נתאי גם עצמו מהצוק העיף.
פזמון:
לה - לה
לה לה לה לה לה לה
לההההה
בכו ובכו אז כל בני העיר,
בלי מנצקי ונתאי? עדיף לחיות עם חזיר.
אז בלב כבד "זה נגמר", הם אמרו
הלכו כולם, ומהצוק הם קפצו.
ועכשיו,
בנחל אחד,
בתחתיתו של איזה צוק,
ישנה ערימה של גופות,
וליצן,
ובקבוק.
פזמון:
לה - לה
לה לה לה לה לה לה
לההההה
