ככה זכרון ילדות
הופך להמחזה ריקה של אחר
חיי אדם נשכח שהיו יקרים כל כך
דוהים כלא היו
ובטרם
אאבד לאיש אחר וזר
אחרי שאשכח שוב
את הפנים שלו, לפני שנתיים
מסתכל בי
את יפה
אנסה לזכור
את הקול שלו
גם את פניו מביטות אלי
בלי שאצליח להיישיר מבט חזרה
כאילו כל תפקידו בעולם , להביט בי
ובזמן שעבר אני יכולה לכתוב את שמי
מחדש,ואתה זכרון דהוי ועייף
ועכשיו בינתיים, איש כבד ואפור מתחבא בגופי
אבל אז רציתי לרחף
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.