שכבנו על המיטה שלו...
הרגשתי שאני כל כך אוהבת אותו, שכבר אין דרך לבטא את הרגש
העמוק הזה שלי אליו...
הנחתי את ידיי על ראשו, וליטפתי אותו ליטופים, עדינים כאלה...
הוא עצם עיניים וחייך... את החיוך הזה שאני כל כך אוהבת, את
החיוך הזה שלדעתי שווה מיליון דולר...
שכבנו ככה סתם על המיטה... מנומנמים כאלה...
הוא חיבק אותי ואני ליטפתי אותו...
הוא ישן קצת, המתוק שלי...
ואני הייתי עסוקה בלהביט עליו ישן... חושבת שזה לא פייר שיש רק
היפיפיה הנרדמת, צריך להיות גם היפיפה הנרדם, במקרה שלו...
וככה שכבנו, הסתכלתי עליו...
על הפה הפעור שלו, שהוא כל כך אדום גם כשהוא ישן...
על ההבעה המתוקה הזאת שלו... על השרירים שעטפו את גופו.
אוך... כמה שהוא מתוק.
והוא ישן לו, לא מודע לסקירה שלי... לא מודע למבטים האוהבים
האלה שלי... ניסיתי לישון, בחיי... אבל לא רציתי להפסיד את
השניות של להסתכל עליו, לא רציתי להפסיד מצמוץ פתאומי, או חיוך
ישנוני, והוא מחבק אותי מהצד.
וכך הוא ישן לו... ואני הסתכלתי... במבט כ"כ מאוהב...
ולפתע הוא התעורר, מחייך לעברי...
מביא לי נשיקה... נשיקה מתוקה, כמעט כמוהו...
הוא שאל אותי איך ישנתי ואני עניתי "נפלא..." למרות שידעתי
שהיה זה
שקר, לא רציתי שיחשוב שאני עוד עייפה...
הוא הביט בי ושאל אם הוא כבר אמר לי עד כמה הוא אוהב אותי...
חייכתי...
הוא כל כך מתוק, שזה כבר מדאיג... אמרתי שלא...
גם הפעם שיקרתי...
הוא צחק... ואמר "את בטוחה? כי אם כך... תהרגי אותי עכשיו...
קדימה!"
"השתגעת??" עניתי... "ואז את מי אוכל לאהוב כל כך... אצטרך גם
להרוג את עצמי" הוא חייך וצחק... "משוגעת שלי..."
וכך המשכנו לשכב במיטה הגדולה שלו... הוא מחבק ואני מלטפת...
הוא לוחש לי עד כמה הוא אוהב אותי, ואני שמחה כל פעם לשמוע
מחדש...
הסתובבתי קצת, הפניתי את גבי...
רציתי לעצום קצת עיניים... האהבה הזאת, מעייפת אותי כבר...
חייכתי לעצמי...
ואז לפתע ראיתי אותו שוב, מחליף את הצד כדי להיות אל מול
פניי... "
אני רוצה לראות אותך, ילדה..."
חייכתי... הוא כל כך מתוק...
הוא החל לנשק אותי, ולהרטיב את כל פניי... ואני צחקתי,
כמו ילדה קטנה שטעמה לראשונה מטעם הסוכרייה...
והוא מרוצה, ממשיך לנשק את פניי וראשי, עד שכולי הייתי לחה,
ורטובה...
"איכסס..." הוא צחק... "תראי איך הרטבתי אותך"... "תמיד אתה
גורם לי לעשות את זה" עניתי והתכוונתי לשתי המשמעויות...
צחקנו...
ואז הגיע הרגע שעליי הכי שנוא...
צריך להיפרד...
לכמה ימים, הרי לי יש עיסוקים ולו יש עיסוקים...
וזה כל כך קשה, וזה כל כך כואב... למרות שאנחנו מדברים כל
קמצוץ שנייה בטלפון, ואומרים אחד לשני שאנחנו אוהבים כל כך
המון...
זה קשה...
אנחנו נפרדים בנשיקה חושנית...
כאילו שזו הנשיקה האחרונה שלנו...
ואני כבר הולכת, מפנה את גבי...
ואז לפתע שוב חוזרת, כדי לראות אותו שוב...עוד פעם אחרונה...
כדי שאוכל לחשוב עליו שוב...כמו תמיד, לפני השינה...
הוא מחיייך, את החיוך שאני כל כך אוהבת...
ונותן לי נשיקה...
וזהו, אני מבטיחה לעצמי...לא להסתובב שוב לאחור ולראות אותו
מביט בי ושותק... ולדעת שזה המתוק שלי... שכל כך אוהב אותי...
אני מתקדמת לביתי, חושבת עליו...
יודעת שאני כבר מתגעגעת...
אני חושבת איך החיים שלי היו נראים לפני שהוא הופיע, כל כך
סתמיים...
שאני אפילו לא מצליחה להיזכר...
אני במקום זה חושבת מה נעשה, פעם הבאה...
חושבת כבר על מילים שאומר לו... שאלחש לו כשנשכב במיטה
הגדולה...
אני כל כך מתגעגעת אליו...
סופרת כבר את השניות שאראה אותו...
שאדע, שהוא אך ורק שלי...
המתוק שלי...