|
אני מסתכלת סביב
המילים כבר נגמרו
הדמעות כבר זלגו
הזיכרון מטשטש
והכל כמו כתם דיו קטן
עם הזמן הולך ונעלם
ורק אני לא שוכחת
ורק אני עוד בועטת
כואבת
חולמת
שתחזור...
כולם כבר מחייכים
מתעלמים מדחיקים
יום הזיכרון הופך לחגיגה
ולי אומרים שזו המטרה
אבל אני עדיין לא מבינה
ורק אני לא שוכחת
ורק אני עוד בועטת
כואבת
חולמת
שתחזור...
המילים שלי עוד לא נגמרו
הדמעות שלי עדיין לא זלגו
הזיכרון רק מתחזק מיום ליום
ואני רק חולמת
שתחזור... |
|
|
אתמול שכבתי עם
ידידה שלי במיטה
(באופן אפלטוני,
סוטים), ואני לא
זוכר מה היא
עשתה או אמרה
שגרם לי להגיד:
"וואו! זה צריך
להפוך לסלוגן
בבמה!"
היא לא הבינה
אותי, כי היא לא
יודעת מה זה
הבמה.
אתם לא מבינים
אותי, כי אתם לא
יודעים על מה
חשבתי.
רק בתוך ראשי,
מצויות שתי
פיסות המידע
הללו. אני היחיד
שמבין. זין לכם!
הא הא!
- האגואיסט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.