אבי הולך ואובד.
טובע
בין קפלי שמיכת חייו המתקצרת,
חוג הכדורים
הוא עבורו
גלגל הצלה בודד.
זיכרונותיו הולכים ונפרמים
כשרוכי פעוט שובב.
ואני כאם עקשנית
מנסה נואשות לקטוע את מאוצו
ולשרוך את נעליו.
הוא סנה כבוי
הולך וכלה,
אורחת ישמעאלים מוכרת את זיכרונותיו.
זורה עצמו לרוח
עלה עלה,
כעץ המעורטל בידי אצבעות הסתיו.
ואני מלקט רסיסים,
בחצר הגרוטאות של היום-יום.
נאחז בתקווה שתער אוקאם הוא שמגלח ימים,
אוסף ניצוצות שהוקזו ע"י השיגרה
במחסני הפולרואיד
המצהיבים על ענפי אלבום.
ואני כפרומתיאוס.
מנסה לגזול מהשגרה,
את ניצוצות אבי.
ונדון אני ללקטם ביום
ביודעי כי
לעת ערב יוקזו חזרה.
ניטלה קורה מבין עיניו,
סובסטנציה ניגרה ממוחו.
והוא אינו זוכר כיצד לאהוב
אף אינו מבדיל בין ימינו לשמאלו
ועודו יודע כי
אוהב הוא את בניו.
תאוצת הזמן
מצמידה את אבי לכיסא,
בכוח הנורמל.
תער אוקאם - עיקרון פילוסופי (נקרא ע"ש מנסחו, התיאולוג
והפילוסוף האנגלי, ויליאם אוקאם) המזמין אותנו לבחור בפשוט
שבין שני הסברים לתופעה.
פרומתיאוס - "מחשבה תחילה", טיטאן שגנב את האש מהאלים ונתנה
לבני אדם. כעונש נקשר לצוק ונשר היה אוכל את כבדו מדי יום
ובלילה היה הכבד גדל שוב.
סובסטנציה - בלטינית: חומר.
סובסטנציה ניגרה - בלטינית: חומר שחור. חומר אפור כהה המצוי
במרכז המוח ואחראי על ייצור הדופמין, החסר אצל חולי פרקינסון.
כשאנו נמצאים בכלי רכב מאיץ, אנו "נדבקים לכיסא". הכוח שמפעיל
הכיסא עלינו נקרא הנורמל. |