מכל הכוכבים, בחרתי בך.

צינת הלילה רידדה את מצב הרוח,
רוחות מנשבות תמיד מבשרות לי רעות.
אך הלילה, פיללתי לדבר אחר.

הדמעות שניקזו את דרכן במורד לחיי לא פינו מקום למחשבה,
נתתי לרגש לזרום.

ומן כותנות הלילה הלבנות של שעות הצינה הגיח פלח זהוב ובוהק
מבשר בתפארתו על אמצע החודש, ועל עוד תקופה בינונית.

נושמת עמוק, שואפת רחוק, ומשתעלת.
שיעולי חרדה ומיאוס מוצאים דרכם בין סורגי החלון,
ונמהלים בעלטת הלילה.

וקומץ ירח אשר מושיט ידו מבין מבשרי השקיעה, לא ידע את שידעתי
אני במשך כל אותה התקופה.
געגועים חריפים לקרבה רחוקה שלעולם לא אדע עוד מסוגה.

מבשרי הדממה קרובים לחיקי, אך לעולם לא יושבים לעלעל עימי
ביומני.