פעם נתנו לי דג, חשבתי זה דווקא נחמד.
דג שצף לו, אחד חמדמד.
אבל רציתי כלב, כלב נאמן,
שלא שוחה בסיבובים כל הזמן .
אבל לא ידעתי לבקש.

פעם נתנו לי מכה, מכה חזקה;
מכה בכלל לא נחמדה, ולדעתי גם אין סיבה.
אבל הם כרגיל אמרו: "לא! זה אסור!".
הייתי צריכה לבקש, זה כבר היה ברור.

כאשר הם הביאו איתם את השמיים על גבי מטוס;
רציתי אדמה עם דשא ירוק וסוס.
אבל מטוס זה פשוט מהיום,
וזה דורש פחות טיפול.
כי ככה זה-
כדי שיהיה קל יותר, ככה זה היום .

הם מסתובבים בתוך מכוניות.
רואים חדשות, כאילו יצילו את העולם.
כאילו הם אלו המחליטים על הגורל!
חושבים שהם מחזיקים את פני העולם.
וכל יום קמות להם מכונות שעפות,
ומה אני הייתי צריך רק לבקש-
כלב, דשא, סוס וזה מה שעדיין יש.
דבר כל כך פשוט,
ולאחרים הוא ייראה כל כך פעוט.