מאיה היתה למעלה מהממוצע. את זה ידעו כולם. היא קלטה במהירות
בפעם הראשונה דברים, שאחרים הבינו רק אחרי הרבה הסברים חוזרים.
כשהיתה קטנה אהבה לפתור תרגילי חשבון קשים לבקשת סבה האהוב. את
הפיתרון תמיד התחילה במלים:"מי לא יודע..." סבא ואבא היו
מתלהבים מהפוטנציאל העצום הגלום בגאונה בקטנה. היא עוד תגיע
רחוק, היה סבא אומר ואבא היה מהנהן בהסכמה.
אבל מאיה לא היתה מאושרת. בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי
עוד התנהלו הדברים למישרין. הילדים למדו קרוא וכתוב והיא כבר
קראה כל ספר שנמצא בספריית בית-הספר. אך בכיתה גימל שלחו את
הילדים למבחן אינטליגנציה מטעם משרד החינוך, כדי להחליט מי מהם
יזכה להשתתף ביום העשרה מוגברת פעם בשבוע ואז התחילו הבעיות.
מאיה עברה את המבחן בקלות ונבחרה להשתתף במסגרת הזאת, אך היתה
הילדה היחידה בכיתה, שעברה את המבחן ושאר הילדים קינאו בה מאד.
במיוחד קינאה בה עדי. היא התחילה להפיץ שמועות שמאיה עברה את
המבחן כי אחד מקרובי משפחתה "לימד אותה" לקראתו. למרות הטיפשות
שבשמועות, כי למבחני אינטליגנציה אי אפשר "ללמד" ולמרות שעדי
ניגשה שוב ושוב למבחנים חוזרים ולא הצליחה לעבור, תפסו השמועות
תאוצה. מאיה החלה להרגיש יותר ויותר מבודדת מבחינה חברתית.
ילדות שפעם שיחקו איתה אחר-הצהרים, הפסיקו להזמין אותה לבתיהן
או לבוא לביתה. אמנם היא מצאה לה שתי חברות טובות מאד מבתי ספר
אחרים ביום ההעשרה השבועי, אבל בכיתה שלה לא היו לה חברות.
בלית ברירה התחברה עם ענת מהכיתה המקבילה, שלא היתה מודעת
למוניטין שלה כגאונה, שהונתה במבחן האינטליגנציה.
יותר ויותר סבלה מאיה משיעמום בבית הספר. חומר הלימודים היה קל
מדי בשבילה. היא ידעה כיצד לפתור בעיות בחשבון אחרי תרגיל אחד
לדוגמא ולא הבינה למה מאלצים אותה לפתור עשרה תרגילים מאותו
סוג ומדוע לא מרשים לה להתקדם הלאה לפרק הבא בספר הלימוד
בכוחות עצמה. הוריה של מאיה, שהיו עדים למצוקתה החברתית
ולשעמום הרב שסבלה ממנו הציעו לה לעבור כיתה או לעבור בית-ספר,
אך היא סירבה. מאז ומתמיד היתה ילדה שדבקה במטרותיה וכל עזיבה
באמצע היתה מתפרשת על ידיה ככישלון.
(המשך יבוא)