אני חושב שאני אוהב.

את החדר שלי - כי הוא שלי. אני דאגתי לעיצובו, ואני שולט על כל
מה שקורה בו. אני אחראי לנקיונו, ואני אחראי לסדר - שלי - בו.

את המשפחה שלי - כי הם פשוט פה. לוחצים, מרפים, עוזרים,
מציקים, נדחפים, משתלטים, חברים, אויבים. כי הם שלי.

את המנגינות שלי - כי הן החותמות שלי לעולם, הדברים ששיכים לי,
ובזכותי גם העולם שומע. הדברים שלי!

את הכתבים שלי -  כי הם שלי, לטוב ולרע. ליפים שבינהן ולהלצות.
לדוחים, לציניים, למיסתוריים, ולפרטיים. כי הם שלי - להראות
ולהסתיר.

את החיים שלי - כי אני יכול להפסיק מתי שאני רק רוצה. או
להמשיך, תלוי אך ורק בי. אין אדם שיכול לשלוט עליהם - מלבדי.

את הספרים שלי - הפתח שהיה לי לעולם, כתבי דיומא, האב והבן.
סיפורים על אבירים ופנטזיות מודרניות. הדברים שפתחו לי את הראש
כשהייתי לבד.

את האוכל שלי - אף על פי שלרוב אינו קיים, כי הוא משאיר בי את
הכח לשלוט על החיים שלי.

אותי
כי אני לא
יכול להפסיק
להיות
אני


ואני לא יודע אם יש לי עוד.
אולי כן - ואולי לא.
אולי זה מודחק מספיק עמוק כדי שאני לא אדע
אולי זה מוחבא כדי שאני אצטרך לחפש
אבל בעזרת הדברים שאני אוהב
אני אמצא
ואז אתענג על זה.

מציאה אהובה חדשה