אז אולי תתפוס? בכל זאת? למה לא? אולי תחזיק את זה חזק ואל
תעזוב? תאחוז כאילו חייך תלויים בזה, כמו צוק אכזרי וגבוה
שצוחק על המסיימים איתו, הוא יודע שכשהוא נגמר, נגמר אתה.
אז אם  הרבת לחשוב על זה, ימים ולילות, חוסר שינה וסיוטים על
חיים בלעדי. לוותר על הכל אתה לא יכול? אתה טיפש? שקרן? אם אני
כזאת קטנה אז מה אתה עושה איתי? אתה מוכן להיות ברור יותר?אולי
כבר תוותר לעזאזל. או שאני אוותר, זהו? נגמר? לא הייתי צריכה
מלכתחילה לכתוב את כל זה, להתאמץ בשבילך, כמו שאתה בשבילי?
איפה? זה לא יכול להיות גמור כי זה אפעם לא התחיל
אני לא מחכה
לא יכולה לחכות
אני לא כמו כולן,טוב או רע
אני פשוט לא מחכה
לך... תלך... אל תעלם, כי אולי אני ארצה אותך שוב איתי כאן
אני צריכה אותך אפילו שאתה לא צריך אותי
אולי אני לא באמת אוהבת אותך, אני אוהבת את הנוכחות שלך
איתי ביחד
מבלי לומר מילים, חיבוק אחד והכאב נעלם
אני מרגישה קיימת, נאהבת...
אל תלך עדיין, ואם תלך-תבטיח שתחזור
אני לא רוצה הרבה, אני רוצה חיבוק אבל שיהיה חם ואוהב
כמו אבא שלא ראה את ביתו הראשונה במשך חצי שנה
כמו ילדונת שעברה טראומה וכולם מנסים להשכיח הכל בחיבוק חם
וחזק שתרגיש שהיא בטוחה ומוגנת מפני העולם הזה המלא בבני אדם
שמתנהגים כמו... בני אדם.
ללא רגשות, ללא רחמים
כלום.