המסך מאחורי כבר נסגר, כל האחרים כבר בבית,
מכולם רק אני כאן נשאר, לסדר את הכל, לשמור מזכרות.
הופעת יחיד, מוצג מול הקהל; מוצג בגן חיות,
בתוך כלוב משלי, כלוב מזכוכית.
רואה את העולם, רואה, אך מנותק;
הנה ילד עבר, הסתכל, ושתק.
יש שכבה ביני, לבין שאר האנשים, שכבה אטומה:
דבר אינו עובר דרכה, לא קול, לא חום, לא רגש.
רק אני, בעולם שלי, בעולם הדממה.
בודד. ומתגעגע.
מתגעגע לקולות, לא רק למראות,
רוצה גם להרגיש, רוצה גם לחוות,
רוצה להישרף, להתקרב ללהבות
הרגש.
רק דבר אחד אשאל, ועליו לא אוכל להגיב:
האם הכלוב בחוץ? או בפנים, בלב, סביב? |
