שאלתם את עצמכם לרגע מה זה כוכב?
אוקיי
אני כיום בת 75 אישה ומדגישה אישה בגלל שאין לי משפחה.
אני גרה לבד בבית בתל אביב, מתגעגעת בטירוף לעבר.
עם עדין לא גיליתם אני הייתי כוכבת מפורסמת.
כולם אהבו אותי. הייתי הכוכב של כל הערבים.
הייתי יפה, קול כמו הזמיר, וכישרון שלא נדבר על זה.
את הקריירה שלי התחלתי בגיל מאוד צעיר בערך8.
בחרו בי מכל הבנות בבגדד.
מלכים באו לראות אותי.
כשגדלתי ידעתי איך להתחמק מזרועותיהם של הגברים השמנים מדיפי
ריח מסריח.
רציתי למצוא אהבה ואכן מצאתי.
יותר נכון לא אהבתי את כל הגברים שיצאתי איתם, כולם היו כמו
האנשים במרחץ, כל פעם שהגעתי למרחץ ראיתי גברים יוצאים
ערומים.
לא יודעת מה הם חשבו לעצמם.
מצאתי את עצמי שוכבת חסרת אונים ומספקת לגבר מסומם את צרכיו.
ולא יכולתי לעשות כלום גם אם הייתי הכי מפורסמת.
יום אחד כשהלכתי בשוק ראיתי את אהבתי מרחפת באויר, מכל העשן,
הלכלוך והרעש ריחף לו ריח מתוק אני לא יודעת מה עבר אליי אבל
הרגשתי שהרוח והריח אומרים לי שלאדם הראשון שאני מסתכלת אליו
הוא האהבה שלי.
ואכן חולשה היתה לי, היה בחור, שהקסים אותי, הייתי משוגעת
עליו.
הוא גרם לאבדן חושים.
לאחר שנים של רדיפות ורומן סוער בינינו.
שנינו ברחנו מחיינו, אני מהקריירה הזוהרת שלי והקסומה והוא
מהמשפחה.
הוא היה גדול ממני ב-40 שנה.
כן אני יכולתי להיות הנכדה שלו אבל זה היה גדול ממני.
לאחר שהתחתנו רצחו אותו ונשארתי אני והצאצא שהיה הדבר היחיד
שנשאר מהאהבה שלנו.
בחודש השני לאחר ששחיתי במנזר להגנתי, תפסו אותי והכו אותי.
לאחר שחזרתי להכרתי גיליתי שהפלתי את שארית אהבתי העזה לבחור.
איכשהו מצאתי את עצמי כאן בתל אביב.
והשאר
מה אני צריכה לספר גם את ההמשך?
תשתמשו בדמיון.