אז עמדתי שם באמצע שומקום. הכול סביבי היה ריק. משום מה הייתה
לי הרגשה שאני חייבת לעצור טרמפים, למרות שלא ראיתי אף רכב
באזור. שנייה אחרי שהרמתי את ידי, עצר רכב גדול וצבעוני שכזה.
הוא לא היה מעוטר בפרחים או בסמל השלום, היו עליו כל מיני
צורות צבעוניות שמזכירות את שנות ה-70'. מכיוון שזה היה האוטו
היחיד בסביבה, לא הייתי בררנית מדי והחלטתי לעלות. הנהג הסביר
לי שהם לא נוסעים הביתה, הם נוסעים לאנשהו. הוא סיפר לי שאנשהו
זה מקום נהדר. שכחתי לציין שהנהג הוא חתול, אבישי שמו. אבישי
החתול. לידו ישב עידו התפוז. עידו התפוז סיפר לי שלאבישי יש
פחד נוראי מכלבים וכל פעם שהוא רואה כלב הוא צועק מיאו בקולי
קולות וקורא לכל מי שנמצא איתו לברוח.

אבישי לא נראה בדיוק כמו חתול. לא היה לו זנב. הוא אמר לי שהוא
נולד פג אז במקום מאחור יש לו מקדימה. הוא מתבייש בזה אז זה
בתוך המכנסיים שלו. לידי ישב ישו. אני לא צריכה לתאר לכם אותו,
נכון? אבל הוא היה ישו מודרני שכזה. ישו הביא איתו את יונה.
יונה תמיד החזיקה עלה של זית בפה, ולא דיברה כל כך. נסענו מעט
ודיברנו על עניינים חשובים כמו "בלה בלה בלה". פתאום חתול עצר
את הרכב. תפוז שאל אותו מה קרה והוא ענה:
"יש עדר של גמלים וכבשים מלפנינו".
בהתחלה קצת נבהלתי. אחר כך הצעתי שנדחוף אותם. יצאנו מהאוטו
והתחלנו לדחוף את הכבשים והגמלים. יונה צילמה אותנו במצלמת
וידיאו כדי להנציח את הדרך לאנשהו. אחרי בערך חצי שעה שדחפנו
אותם מהדרך חזרנו לאוטו והמשכנו לנסוע. מרוב דחיפת גמלים
וכבשים נעשיתי צמאה ושאלתי אותם אם יש להם משהו לשתות. תפוז
הציע לי לשתות אותו אבל אמרתי לו שאני לא מתכוונת לעשות את זה.
הוא קצת נעלב, אז אמרתי לו שאני לא רוצה לקלף אותו ושישפריץ
עליי המיץ שלו. הוא אמר שהוא יכול לקלף את עצמו. הוא לקח סכין
מתא הכפפות והחל בקילוף ידיו. הוא לא קילף כמו שצריך והמיץ שלו
מיהר לצאת. ביקשתי ממנו שיפסיק ומהר כי הוא הורג את עצמו, אבל
זה היה מאוחר מדי והרבה מיץ תפוזים יצא ממנו. קרעתי מהר פיסת
בד מהבגדים של ישו וקשרתי סביב ידו של תפוז.
"לפחות שהאוטו לא יהיה מוצף במיץ!!!", צעק חתול.

חתול לא היה כל כך נחמד. הוא הושיב את תפוז מאחור ואמר לי שאני
יכולה לשבת לידו במושב הקדמי. דאגתי לשלומו של תפוז אבל
התיישבתי שם לידו. חתול נורא הזכיר לי את צ'שייר מעליסה בארץ
הפלאות. הוא היה מסתורי, מתוחכם, יפה תואר ועם חיוך משונה...
אבל לא היה לו זנב. למרות שהוא כל הזמן ציין שיש לו, לא האמנתי
לו בכלל. אחרי כמה זמן בנסיעה חתול התחיל לצעוק:
"מיאו! מיאו! מיאו!!!"
הוא עצר את הרכב במהרה. כולם יצאו מהאוטו מהר וגם אני יצאתי.
חתול אמר להתחבא מהר בשיחים הסגולים המנצנצים כי הכלבים באים.
הכלבים לבשו כחול והביאו איתם אור כחול ואור אדום בוהק נורא
שהפריע לחתול. יונה יצאה מהשיחים והלכה לכיוון הכלבים. היא לא
פחדה מהם. הכלבים לקחו אותה ולישו זה לא ממש הפריע. ישו היה
שקוע בעצמו. הוא היה כל כך מגונדר ועם זאת כל כך מוזנח.
חיצונית ונפשית.

חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע. הגענו למקווה מים וישו אמר לנו שהוא
צריך לעשות ניסים. ישו יצא מהאוטו ונעמד מול האגם הקטן. יצאנו
גם אנחנו בכדי לשתות ולשטוף קצת את תפוז כי הוא נראה יבש. אחרי
ששתינו רצינו להיכנס בחזרה לרכב ולהמשיך לאנשהו. ישו לא דיבר
והמשיך לעמוד שם. הסתכלנו בו מסתכל על הים. אחרי כמה שניות ישו
התחיל ללכת לקראת המים ואל תוכם. הוא רצה שוב לעמוד על המים
ושכולם יגידו שהוא קדוש. הוא המשיך ללכת וללכת והוא התהלך לו
על המים. בהינו בו הולך ומתרחק לנו. חיכינו חצי שעה, שעה, שעה
וחצי והוא לא חזר. חתול אמר שהוא גם לא יחזור ושהוא הלך לאבא
שלו. בינתיים תפוז נרקב לו שם על החוף. שפכתי עליו מים אבל זה
לא עזר. הוא לא דיבר, רק שכב לו שם ונרקב לאט לאט. חתול נתן לו
שק קטן שישמש לו ככרית וקרא לי לבוא איתו ולחזור לאוטו, שהרי
צריך להמשיך את הדרך לאנשהו, אפילו אם אנחנו רק שניים.

המשכנו לנסוע והגענו לאיזה מקום. נכנסנו לאחד הבארים שראינו
ושאלנו שם אם מישהו יודע איך מגיעים לאנשהו. לפתע ראיתי את דן
(ההוא שהכרתי לפני שהגעתי לאמצע שומקום). הוא חיבק אותי ושאל
אותי אם הכול בסדר ואם נהניתי. אמרתי לו שפגשתי חברים חדשים
כמו חתול, תפוז, ישו ואפילו יונה, למרות שהיא לא מדברת. דן אמר
לי שגם הוא הכיר אנשים חדשים אבל כדאי שנחזור הביתה. אמרתי לו
שאני צריכה להמשיך את הדרך לאנשהו, אחרת חתול יצטרך לעשות אותה
לבד. דן אמר לי שנמשיך לחפש את אנשהו בפעם הבאה. בבוקר למחרת
מצאתי את עצמי במיטה, עם פריחה על החזה. כנראה אני אלרגית
לכבשים.

מושפע מסיפורים ששמעתי השבוע ומוקדש לאנשים שעשו את הדרך
לשם.