איזו כותרת נפלאה ומפוצצת לנושא יומיומי כמו טלפון סלולרי. דבר
ראשון, למרות שיש לי פטור משגיאות כתיב (עבדתי קשה כדי להשיג
אותו), ככה כותבים את הכותרת. מדיה זה רבים של מדיום. ולמה אני
ישר מתחילה עם שטויות דידקטיות כאלה? כי חשוב לי להסביר עד כמה
הכותרת נכנסת עמוק לחיים שלנו בלי שנרגיש, ואם היא כבר שם אז
לפחות שתדעו מה זה אומר.

מי שהוביל את העולם להבין שתרבות טכנולוגיה וכו' מקושרים נקרא
מרשל מק'לוהן. הוא כתב על זה אפילו ספר (או שניים). מה שאני
הכי זוכרת מכל מה שהוא כתב זה שתמיד הטכנולוגיה תתקדם ותעשיר
או תעשה לנו את החיים יותר קלים, אבל באותה מידה תעלים המון
דברים אחרים. למשל- עם טלפון סלולרי אתה אף פעם לא לבד וזה דיי
מגניב להזמין פיצות חופשי לצומת קסטינה אבל מה קורה כשהסבא
וסבתא שלך מתקשרים כל יום בשעה 8 לפנות בוקר רק כי בא להם
לדבר?

לקח לי 3 שנים מפרוץ עידן הסלולר לחיינו עד שרכשתי לגמרי לבד
את הנוקיה הראשון שלי. אחרי לחצים עצומים ושיחות נפש עם ההורים
ועם חברים וגם פנצ'ר אחד באמצע כביש חיפה תל אביב הוחלט שגם לי
תהיה משקולת שחורה שמטגנת את השכל. אני כידוע סקפטית מטבעי
ולכן רוב הזמן השארתי את המפלץ סגור והשתדלתי לא לערוך שיחות
סתם. עם הזמן הפסקתי עם הפיקוח והטלפון שלי היה זמין לכל דבר.
כעבור זמן לא רב הגיעו הטלפונים על הפאנלים המתחלפים ששיגעו את
כולם. פתאום לכל ערס מצוי יש טלפון עם פאנל של קבוצת הכדורגל
האהובה עליו ואת הסימפוניה השמינית של בטהובן בתור צלצול. הפעם
לקח לי חודש וחצי כדי לשדרג את עצמי לקופסה השחורה הזו. עדיין
לא הבנתי מה ההתלהבות הן מהפאנלים והן מהמשחקים. כאילו, אפשר
לחשוב- חתיכת פס שזז ימינה ושמאלה ועולה על נקודות... יחי
המשחק האולטימטיבי- סנייק. השיא שלי בו הוא 8 נקודות שלמות.
חלפו עברו להם 18 חודשים, אני והסלולרי שלי חיינו בשקט והבנה
(הוא מצלצל, אני בוחרת אם לענות או לא) עד שיום אחד ראיתי
טלפון חמוד,  מסך גדול וכזה פלסטיק שמגן על המקשים. ההיכרות
בנינו הייתה תמימה- נשבעת. לפחות עד שהסבירו לי 3 דברים חשובים
עליו:
1. יש לו גלגלת במקום מקשי החצים, ממש כמו בעכבר...
2.  הפלסטיק שמגן על המקשים נפתח כמו במטריקס...
3.  יש לו אינטרנט.
כששמעתי את השילוב "מטריקס" ו "אינטרנט" העיניים שלי נפקחו
וחלף לי מין צליל של "צ'יצ'ינג"!! בראש... שבוע מיום ההשקה של
החמודי הזה הוא כבר היה שלי.  רואים כמה הטכנולוגיה משפיעה על
החיים והתרבות שלנו? בהתחלה התלהבתי מאד מהאינטרנט- עכשיו אני
יכולה להיות מחוברת 24 שעות לאימייל שלי, אני מקבלת הודעה כל
פעם שנכנס אליו משהו ואם קודם הייתי קונה עיתונים רק בשביל
לדעת מה יש בקולנוע, עכשיו אני לא קונה אותם יותר. אחרי חקירה
מעמיקה של כל הפונקציות הגעתי לתפריט משחקים. נכנסתי לראות מה
קורה שם וראיתי שיש סנייק 2 (אם לכל משחק יש המשך, למה שלזה
לא?). חשבתי לאתגר את עצמי עם שיא חדש, התחלתי משחק ושומו
שמיים, המשחק התפתח! הוא עבר מרמת גרפיקה של אטארי למקינטוש..
יש בו אנימציה!! הדוד נחש מתהדר בטקסטורה של קשקשים (הגרסה
הסלולרים- שחור ירוק), פותח את הפה כשהוא מגיע לאוכל, אח"כ יש
גוש גדול בתוך הנחש שמביע את תהליך העיכול ואפילו מקבל בונוסים
בצורה של צבים שגם אותם אפשר לאכול. התקדמות מדהימה לא?

זה מביא אותי בערך לפואנטה של הכתבה- כל חברות הסלולר כל כך
משתדלות להפוך את הטלפון למשהו יותר ויותר מרכזי בחיים שלנו.
הן מכניסות פנימה דברים שלא קשורים לטלפונים סלולרים אלא
למחשבים- יומן, אפשרות לשלוח ולקבל פקסים, משחקים, שעון עולמי,
רדיו מצ'וכלל, לחלק ניתן לצרף מקלדת, בקרוב תהיה גם טלוויזיה,
ואפילו מסמכי וורד...  עוד לא נספיק להגיד ג'ק רובינזון ואת
הספר הבא של סטיבן קינג נקרא היישר בטלפון...  בואו נלך שני
צעדים קדימה- פלייסטיישן 3 יצא לכם מהשעון שבו אתם מחזיקים
מבחר קבצי MP3, יתחבר לטלפון ותוכלו לשחק בדרך לבצפר טקן 4 עם
החבר'ה. אגב פלייסטיישן, אני מרשה לעצמי לנצל את מעמדי כמי שלא
קונה את הטכנולוגיה בלי לשקול מה הקטע שלה כדי להזהיר אתכם
פריקים של משחקים.  הפלייסטיישן הולך להיות המחשב האישי החדש
שלכם. לאט ובזהירות פולשת סוני לתחום חדש, ככה מהצד, כמו צייד.
אתם חושבים שסתם מיקרוסופט מתחרה בה? עכשיו יש לכם מעבד תותח
בפלייסטיישן וגם מודם, שזה סבבה ואפשרויות המשחק צועדות קדימה.
אבל תקראו היטב- בקרוב תחברו לקונסולה שלכם עכבר ומקלדת וחוץ
ממשחקים, דיסקים וסרטי DVD, תוכלו לשוטט באינטרנט, להוריד קבצי
MP3, לבדוק אימייל ולהתקין ICQ. למערכת ההפעלה שלכם לא יקראו
חלונות, אבל זה יהיה אותו הדבר. אתם וודאי שואלים מה רע בזה?
ובכן, נניח שתרצו להטעין את המשחק Resident Evil 5.
הפלייסטיישן יחשוב שניה אם בא לו להניח לכם לשחק ואז יוציא
חלון קטן עם עיגול אדום ובתוכו X לבן ויהיה כתוב בו: "יישום זה
ביצע פעולה לא חוקית והוא ייסגר". אז, ורק אז תזכרו מאיפה זה
כל כך מוכר לכם. הרי מה שהכי טוב בפלייסטיישן היא היציבות
בהפעלת משחקים רק בגלל שאין את כל שאר הבלגנים. אז כן, שווה
לכם לקנות את הסוני 2 עכשיו, רק תשמרו על עצמכם ואל תתנו לסוני
להוליך אתכם שולל. ואם יש למישהו את הסקייטבורד של טוני הוק
יחד עם מסך 43'', אני מוכנה לבוא לשחק...
 
מה שהתכוונתי להחדיר לתודעה שלכם מאד פשוט: בגלל שהחיים שלנו
פונים לכוון הזה של ניידות ומזעור, ההתקדמות בפיתוח מדהימה
ושווה להמצאת מעבד חזק למחשב כל פעם. אם נחזור לדוד מק'לוהן,
קחו רגע למחשבה ותגידו לעצמכם כמה אתם מרוויחים מהטכנולוגיה
בכלל וגם מהטלפונים הסלולריים וכמה אתם מפסידים מהם. ואם אתם
כבר חושבים על זה, מישהו מוכן להגיד לי למה, אחרי כל הזמן
וההשקעה, התכנות הפונקציות וההתקדמות- למה לעזאזל לא שמו פקמן
במקום הסנייק המעצבן הזה??