[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מכירה ילדה, שלא ירדה מהאוטובוס משנת 97, למרות שהקו כבר
לא קיים יותר והאוטובוס כבר מזמן במגרש גרוטאות, היא עדיין לא
ירדה מהאוטובוס הישן שלה, האוטובוס של קו 5. אני מכירה ילדה,
שאף פעם לא ירדה מהאוטובוס.
יום אחד, בשנת 1997, יצאה הילדה אל הרחוב; היה אז כבר חושך
ומחלון חדרה היא ראתה את הירח המלא והגדול מחייך אליה.. לפתע,
כמו דבוקה בשד, לבשה היא את מעילה, שרכה את שרוכי נעליה ויצאה
אל הרחוב; הלכה שעות ונסתה לגעת בירח שחייך אליה, הלכה
בקור-אימים וחייכה אל כל העוברים על פניה- גם לגדולים וגם
לקטנים.הנופים התחלפו והיא הגיעה לעיר, רצופת הדמויות המוזרות,
האנשים ללא החיים, נשמות תוהות, שלדים ללא לב. העיר קרה כ"כ...
אך הדמויות והאנשים לא הפריעו לה, היא המשיכה בשלה, במסע לעבר
הירח שחייך אליה. הלכה היא ברחובות הרטובים וחייכה אל כל
העוברים על פניה- עשירים ועניים. כך המשיכה שעות, עם מבט
מהופנט בעיניים אשר מופנה אל השמיים. וכל אחד שהביט מן הצד זכה
לראות את הניצוץ בעיניה, המבט המעריך, אל עבר הירח שחייך
אליה.
כאשר הגיעה הילדה אל הירח ליטפה אותו בהיסוס, ומייד הרגישה
תשושה מן המסע המפרך והבינה כי היא אינה יכולה להשאר שם אפילו
לא לעוד רגע אחד קטן, להתייחד עם הירח שלה. בעצב היא נשקה לירח
לשלום והוא- חייך אליה בחזרה. היא החלה לצעוד בחזרה הביתה, אך
כאשר הייתה בחצי הדרך נפלה עייפה מרגליה. ולפתע, ככה פתאום,
עבר באזור אוטובוס קסום, זוהר באור ירח נוצץ. בלי להסס עלתה על
האוטובוס וחייכה, כמו תמיד, אל כל העוברים על פניה- גם לתשושים
וגם לנמרצים, גם לזקנים וגם לילדים, גם לעומדים וגם ליושבים
והתיישבה על הכסא המרווח. היא הסתכלה מהחלון הקדמי של האוטובוס
על הירח שלה וחייכה.. חייכה אל הילד הקטן עם הכובע הכחול שעבר
על פניה בריצה ממושכת, מקצה אחד של האוטובוס אל הקצה השני, אך
הילד לא ראה חיוכה; חייכה אל הקשיש שישב במושב הקדמי, אך הקשיש
היה תשוש מידי ולא יכל לחייך אליה בחזרה; חייכה היא אל הגברת
בהריון שישבה מאחוריה, אך הגברת קראה עיתון "לאישה" ולא שמה לב
לחיוכה המקסים; חייכה אל האיש שישב לצידה, האיש חייך אליה
בחזרה. חייכה היא חיוך גדול עוד יותר, גדול בלי גבולות והאיש
חייך חיוך יותר גדול משלה, הוציא שלט עם כפתור אדום מהכיס,
חייך.
היא חייכה.
חייך ולחץ על הכפתור עם חיוך על פניו.
אני מכירה ילדה, שלא ירדה מהאוטובוס משנת 97, למרות שהקו כבר
לא קיים יותר והאוטובוס כבר מזמן במגרש גרוטאות, היא עדיין לא
ירדה מהאוטובוס הישן שלה, האוטובוס של קו 5. אני מכירה ילדה,
שאף פעם לא ירדה מהאוטובוס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הרעיונות הכי
טובים תמיד באים
לי בשירותים.

מובטלת


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/04 22:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ספאנקי רוני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה