האם קרה לך פעם כי מתוך רעב הייתה לוקח דבר מה מזולתך? אולי
ממישהו שיש לו הרבה?
לא?
אם כן אתה בעל רצון חזק או שלא הייתה במצב כזה, שלך כבן אדם
מחונך היטב היו באות מחשבות על דבר מה דומה.
תגיד בכעס: אפילו בחלום לא היה עולה בדעתי. אבל לא כל אחד
כמוך... ישנם כאן אנשים שהם יותר רעבים. רעב כה איום שהרצון
החזק נהפך לחלש וצובט את הקיבה בהרגשת ריקנות והכאב הוא חד,
שלא נותן לישון, לא נותן לעבוד.
זמן שראשו של הגאון מתרוקן מהשראה ובמקום מתגנבת למוחו חוסר
מחשבה עמום. אתה לא מכיר את המצב הקשה בו הגוף נפתח פצעי מוגלה
בגלל חוסר תזונה, עיניים טורפות כל חתיכת לחם ביד זרה כאילו
היה זה המעדן הכי טוב. ברגע שכזה, בן אדם, אינך יודע אם להישאר
הבן אדם הישר, וההגון - או לשכוח הכל ולגנוב את הלחם הזר
ולאכול אותו מהר, מהר, לאכול אותו לפני שבעליו יספיק
לחזור. ברגע כזה גם תזרוק את הספר של חברך הכי טוב בעבר ואינך
מסוגל לחשוב על דבר אחר מלבד איך למלא את הקיבה.

והיכן הבן אדם?!? היכן בן האנוש התרבותי בלי האוכל? אנו שוב
חוזרים למקום שהיינו, תחילה, בזמנים קדומים אצל האנשים
הפרימיטיביים. כי הכוח המניע של בן אדם זה שוב האוכל.

אל תתפלא איפוא, אם מישהו מתוך הרעב יעשה דבר מה שלאחר מכן
יהיו לו ייסורי מצפון.

ולכן: אם אינך מסוגל לענות נכון על השאלה מה זה רעב - אל
תשפוט! אל תזיז אבן. תנסה להבין ולעזור. תזכור תמיד משפטו של
שייקספיר:
"אנו יודעים מי אנו, אך איננו יודעים מה היינו יכולים
להיות."