1.
שוב אני קובר עצמי בבור
כדי לדמם בשקט, שלא תשמעי
אני יודע בדיוק מה לעשות, זה בסדר,
הרי כמו שמש על זכוכית שבורה
נצצת בחום וחיבה בחיי לרגע קט
ואז - אפילה גמורה
ושתיקה
וחידלון.

2.
חשבתי על כך:
המרחק שתצטרכי לעבור כדי
להגיע אליי
גדול ורב ממיכל הדלק של מכוניתך
ואת, כלום יזוז שריר בפנייך כשתדעי
שרבים מחלומותיי
מתו ונדרסו על דרך המשאלות שלי
בגלל שתיקותייך?

3.
אז שלחת לי מכתב -
וגירשת אותי מתחום חייך,
והוא צרוב בזכרוני
ואני, בגלל מה שאני,
איני יכול להתנתק ממך
אז כלום לא נותרה תקווה אחת
שתשלפי מכיסך
עבורי?

4.
העודך ערה עד 3 לפנות בוקר
לסדר את חייך
ולחסום אותם בפני
אוהבייך?

5.
כן,
אחרי ככלות הכל
תמיד דחפו אותך אחרים
להדוף אותם מחייך
ואני - יותר מכולם -
הבעתי בפנייך אהבה אין גבול לה,
כי ידעתי מעלותייך.
אפרורי כשהנני, חלש וקורס תחתיי
ידידות נפש הצעתי לך.
וכשיו אני כל כך מתבייש בפנייך:
אסור היה לי לנסות את טוב לבך,
אבל לא יכולתי שלא להיפתח
כלפייך כך,
בזמן הקצר שהקצית לי
עד שאזל מלאי סבלנותך
ולבך הקשיח עצמו לסבלי
עד שהגשמת את הגרוע בסיוטיי.



6.
דומם ניצבתי מול מסך המחשב
שבישר לי כי מחקת אותי מחייך.
דומם החלטתי לא לקרב אלייך יותר.
דומם הפרתי את נדרי.
דומם זוחל אני שוב לרגלייך.
דומם אני מתחנן על חיי לפנייך.
דומם את מפנה אליי עורף.

7.
אילו חפצת להכיר אותי, נעמי,
לא הייתי משאיר בי אבן על אבן
ומתאמץ בכל כוחותיי
להוכיח לך כי אני הטוב בידידייך
וזולה התמורה שחפצתי:
חיוך של חיבה, מילה טובה.

8.
עוד סיגריה את מועכת במאפרה,
עוד נפש אחת את מעלה בעשן.

9.
מי לימד אותך,
נעמי
לקרוע נפש אדם במיומנות כזו?
מי אמר לך
נעמי
שאת השקט תמצאי
אם את לבי תעני?
מי יראה לך את דרך הרחמים
את נתיב המחילה?
מי יניע שפתותייך,
נעמי,
ללחוש בלאט: סלחתי,
איני שונאת יותר?

10.
מעולם לא תיארתי עצמי בפנייך
גיבור, אמיץ, חזק.
מעולם לא שיקרתי לך שאני איני מה שאני.
מחיר האמת- שתיקה. מחיר הכנות - דחיה.

11.
אני עדיין אותו אדם מטופש,
לא השתניתי מאז.
אני עדיין מאמין ברום מעלותייך
לא השתנתה דעתי.
אני עדיין מתעורר בלילה ושמך על שפתיי.
לא השתנה כאבי.

12.
בסופו של דבר, נעמי,
כוחך אדיר ורבה העוצמה בידייך.
בסופו של דבר,
את יכולה לברוא התחלה
ואת יכולה להביא עליי סוף.