|
את כל טיפות הגשם אמתין
לשובן של ציפורי החירות
לניסיוני שיכוון
לבורותי שתלחץ על ההדק
לנכונותך להתחלק בשלל
בימים האחרונים של החורף
אנדוד להיכן שהמילים מתארכות
ושקיעתן
הססגונית טובה גם לברי הדעת
ולא רק לברי המזל
את לילותיי עד אז אעביר
ביכולתך להתחלק עימי
ובכל זאת להשאירני שלמה.
את הדמעות אפזר להרוות.
את שמיי שהתרוקנו ממעוף
אכסה באדמה
את ספרייך אקרא בשקיקה
את שיריי אקיא בשתיקה
אמחק זיכרי, בעדינות, בגילופין
מבין ידייך שחונכו לאחוז
והשכילו להפר.
אנדוד למקום בו הימים
מעבירים את הדעת
ולא אני מבינינו אעז
לבקש שאשאר
(17.2.04) |
|
|
אוקי, אתה נמצא
בבית דו קומתי,
ומחבל נכנס! יש
לך: נייר דבק,
שקית פלסטיק,
דבש (340 גרם),
ואקדח סיכות...
עכשיו, אתה, אתה
נדפקתי אחי(או
אחותי), המחבל
כבר ממזמן הוריד
אותך, אבל השאלה
האמיתית היא: מה
מקגיוור היה
עושה?
אני, תוהה
בשכחה, שוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.