חלומות שחורים עוטפים אותנו מסביב
גורמים לנו לצרוח מאימה עצומה ובלתי נשלטת,
עוטפים אותנו כצמחים מטפסים ושואבים את שמחתנו
אף על פי שאנחנו לא רוצים אותם.

מרימים אותנו לעבר השמיים כילדים
ומפילים אותנו לאדמה בעוצמה שמרעידה את עצמותינו
ושוברת את נשמתנו.

הם תוצר הלוואי של שנים קודמות, לא אנחנו יצרנו אותם,
אך הם ירדפו אותנו על כך שאנחנו אלו אנחנו.
חלומות שחורים עוקרים את עינינו מחוריהן כדי שיהיו להם
עיניים,
שואבים את מוחנו דרך האוזניים כדי שיוכלו להבין את מה שהם
רואים.

אנחנו רוצים לברוח אך רגלינו רועדות אל מול האימה מביטים,
בעוד שהחלומות נעים כנחשול אדיר של אסונות.
החום נוטש אותנו מהרגע הראשון שהנחשול עוטף אותנו
ומנסה לעקור את לבבנו דרך הפה, כדי שגם להם יהיה אחד.

ואנחנו צורחים מאימה בלתי נתפסת בעוצמתה כשהחלומות עוטפים
בנו,
צורחים בקול לא קול כשגרוננו נתלש ממקומו וראשנו נופל לתוך
המנהרה.
גופנו רועד בלי שום שליטה כשהוא נקרע מכל כיוון,
והאימה המוטלת עליו עושה שמות בנשמתנו.

חלומות שחורים עוטפים אותנו מסביב
גורמים לנו לצרוח מאימה עצומה ובלתי נשלטת,
ואנחנו רוצים רק להיעלם כשדמנו קופא באוויר
אך אנחנו כבר מרגישים את הנצח שבשנייה...