אז לא טוב לי, כבר הרבה זמן שלא טוב. גם כשאני מסתכל לצדדים
אני לא רואה אנשים קופצים משמחה או מאושר. הכי הרבה שאפשר לקבל
בזמן האחרון זה איזה צחוק משחרר, שמכסה על עצב לא מוסבר אבל
מוצדק.
ביום כיפור, בבית הכנסת של הזקנים, כשכולם ניסו לטהר ולנקות את
עצמם בשביל שיוכלו לחיות עוד שנה מלאה בחטאים, לא יכולתי שלא
להבחין שכמה שאתה חרא יותר, אתה מתפלל יותר חזק. מכאן שלפעמים
נדמה לי שכמה שלאנשים יותר חרא, ככה הם צוחקים בקול רם יותר,
עד שלפעמים כשאחרים מתפוצצים מצחוק אני יכול לשמוע עוד בועת
אושר מתפוצצת אצלם בגוף והופכת לאלפי רסיסים שאותם כבר אי אפשר
למחזר. מי ידע שהחומרים שמהם עשוי האושר הם לא ידידותיים
לסביבה. |
