יוסף נועם / נפש צמאה |
עיוורונה היה לה לרועה.
ומשהייתה לצאן מרעיתו, נהג אותה הרים וגאיות,
ומשאהבה השקה אותה בנווה המדבריות של גופו.
ומשנתפקחה מצאה עצמה מובלת כצאן
ומשהגיעה לסוף העולם באין רואה,
ואין רועה.
משחיפשה דרכה חזרה, הלכה בשבילי געגועים
תועה ומפוחדה
ומשהגיעה לחוף מבטחים, לעיר מקלטה
שם נשמרה מכל, שם מצאה מנוחתה.
על העיוורון...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|