בראשית בראת לי
את השמיים ואת הארץ
ולא הפרדת
בין הים לרקיע,
בין לילה ליום.

בראשית בראת לי
את השמיים ואת הארץ.
בקלות דעתך יצרת,
מלותיך פזיזות-
הותירוני בעולמי
שטרם נברא.

בראשית בראת לי
את השמיים ואת הארץ.
ונתת לי רגע
בגן העדן,
למען אכיר טעמו
של אושר רגעי,
שמחה עילאית.

לא רציתי לדעת.
לא התפתיתי
מדברי הנחש,
לא ידעתי דבר-
רק שלווה אלוהית.
בעולמי השביר,
הטהור,
לא רציתי לדעת.

אך אתה הבורא,
המשמיד-
בידיך שלך הגשת
פרי עץ הדעת
לשפתיי.
וידעתי.

בראשית בראת לי
את השמיים ואת הארץ.
ויודעת אני
וזוכרת אותו רגע
לצדך,
בגן עדן.

ויודעת אני.
לא אשא שמך
לשווא.