להיות מונע ע"י שנאה, איזה דבר נוראי זה.
אבל זו טבע האנושות המסריחה הזאת.
כדי לפרט על מה אני מדבר, אני ינסה לנמק את דברי לרפי השכל
מבניכם או מבניכן, יש כל כך הרבה ממכם, אז אני לא מרגיש בנוח
עם עצמי לצמצם את זה למין אחד.
ניקח מצב דמיוני, נגיד סתם שם אקראי נקרא לה, ריקי, ריקי היא
דוגמא אקראית ממיליוני אנשים כמוכם (יכול להיות שאני יידבר
בלשון זכר אבל בנות זכרו דברים אלו לא פוסחים גם אליכן).
ריקי שלנו גדלה והצליחה לבסס עצמה בתחום הכתיבה היצירתית, נראה
לי אפילו שהעניקו לה איזה פרס עלוב על מפעל חיים, של משפט
וחצי, שכנראה יצא מוצלח בטעות
לכן ריקי החליטה ללכת על גדול, אם פרס בכיסה לכבוש את העולם
הרחב, חשבה וחשבה מה לעשות ולבסוף החליטה לשתף את שארית עולם
אומלל זה כדי לקבל תגובות לכשרונה הרב.
וכך התגובות לא איחרו לבוא, וכמו התגובות הגיע עוד משהוא גדול
ואפל שסחב איתו הכול, אנחנו נקרא לו בשם אקראי לחלוטין "אגו".
והוא לא הגיע לבד הוא הביא את אחותו איתו נקרא לה כמובן בשיא
האקראיות "פלצנות".
אחרי עיון או שתיים ביצירה שולית זו או אחרת, מיודעינו, הרגישה
עצמה, כבר מומחית בשטח,
אחרי חברות ארוכה כבר אם "פלצנות", היא הרגישה עצמה מוכנה
להגדיל את מעגל חבריה ומיד שפגשה אותה לראשונה נוצר בניהם קליק
חזק, כדי לא לפגוע בציבור הרחב, אנחנו נקרא לה באקראיות
"התנשאות".
וכך ורד מסתובבת לה אחוזת גאווה אם כל חבריה החדשים במסדרונות
הווירטואליים, שמכונסים בעומק נשמתם של היוצר הקטן, שבסך הכול
רצה לחשוף ולו מעט משיגרת יומו הדל והחסר משמעות.
אבל כל מה שהיוצר הקטן רצה זה שבסך הכול, יראו בו שווה ככל
יוצר ושלא יגיע מישהו אם אחותו התנשאות ויתחיל לקטול, אפילו אם
דבריו של המגיב האקראי מתוקות כדבש, אבל טובלות ברעל.
אבל סטינו מהנושא העיקרי, בכל מקרה לכל אותם יוצרים אם הם
ותיקים ואם הם לא, שכבר טורחים להשמיע את קולם בציבור הרחב
וכבר פינו מזמנם הגדוש יצירתיות, להגיב על הודעה זאת או אחרת,
אנא ממכם יש גם דרך להגיב, לא כול העולם סובב סביבכם וסביב
מעגל חבריכם שכבר ציינתי לאמור.
האם עכשיו תוכלו לומר עלי...
מתלהם שלא לצורך.