ביום אחד לפני שנים רבות, כשהייתי קטן, שכבתי במטתי ופתאום
מישהו נכנס לחדר מחלוני, הוא היה איש גבוה לבוש חליפה לבנה
והוא האיר את כל חדרי באושר ושמחה.
ואז הוא אמר לי כך: "אני הוא המלאך שלך, באתי כדי לעזור לך
להגשים את חלומותיך ולראות את הטוב בעולמיך", "ומדוע אין לך
הילה וכנפיים?" שאלתי אותו וכך הוא ענה לי: " מלאכים אינם
זקוקים להילה וכנפיים כדי להיות מלאכים, הם רק צריכים לב עם
כנפיים", ואז המלאך אחז בידי ויחד יצאנו מחלוני ועפנו גבוה
למרומים וראינו מראות מרהיבים וקסומים, ואז המלאך החזיר אותי
לחדרי ועזב אותי.
ומדי לילה היה המלאך בא לקחת אותי ועפנו יחד לצד אחר בעולם,
לצד הטוב שבו, לצד שבו הדברים אינם כה רעים והמחשבות נקיות
מדאגות ומחששות, והאושר אינו זמני ואין צורך לדאוג לעתיד כלל,
ולכן בכל יום ציפיתי לאותו רגע מיוחל.
ביום אחד כשהייתי כבר שלושה ימים לפני גיוסי לצבא, בא אלי
המלאך,
אך הפעם הוא לא עף איתי לאותו מקום שאליו ציפיתי כל היום, הפעם
הוא לא לקח אותי לעולם הטוב בעולמי, הוא רק דיבר במהרה וכך אמר
לי: "אתה כבר גדול, הגיע הזמן שתלמד לחיות בעולמך ללא מקום
מקלט מפני החששה, לימדתי אותך להאמין בחלומותיך ולראות את הטוב
שבעולם, ועכשיו הגיע זמני ללכת לילדים קטנים אחרים שלי
זקוקים", וכך הוא יצא ולא חזר בחזרה.
הימים עברו והשנים חלפו, אך לא יכולתי לשכוח את המלאך, כל כך
רציתי שהוא יחזור ויקח אותי שוב לאותו עולם ולבי כל כך כאב, אך
הוא לא שב.
אומנם המלאך עוד לא יעוף איתי, אך לבי תמיד יעוף איתו.