שבועיים לאחר המקרה שקרה לי בבצפר (למי שמעוניין - הסיפור
מפורסם פה בכותרת "מהר ההפסקה נגמרת") הורידו לי את הגבס מהיד
והכול שב לקדמותו. לפחות זה מה שחשבתי, אך כנראה שזה
היה מן תקופה כזאת שאלוהים רצה פשוט לבחון כמה נשמות יש לי.

בעודני נכנס לאוטו אמא שלי צועקת לי "אל תשכח את המים שלך! אחר
כך אתה מתלונן שאתה צמא בדרך". כמובן שאני מסביר לאמא שלי
שנסיעה ממיתר לאילת (3 שעות) ונסיעה ממיתר לב"ש (20 דקות) זה
קצת שונה בכמות המים שצורכים וההתאפקות האפשרית.

כמובן, יום שבת, נסענו לבקר את סבא וסבתא שלי שאני מאוד אוהב,
למרות שהם לא ממש מדברים עברית, אבל מסתדרים אתם יודעים. למי
שמכיר את האזור שיוצאים ממיתר, מגיעים אחרי כמה דקות
לצומת שנקראת "צומת שוקת", לאחר כן מכן את היישוב עומר ואז
מגיעים לב"ש. אמא שלי נהגה, דבר שאני פשוט לא אאמין שקרה אם
הוא יקרה היום, כי אמא שלי אף פעם לא נוהגת עם המשפחה. כמובן
כנראה בגלל המקרה...

לאחר כמה דקות של נסיעה שאני ואח שלי רבים, אנחנו מגיעים לצומת
שוקת כשהרמזור על אדום... ירוק והנה אנחנו נוסעים, עוברים את
התחנת דלק ואת המשטרה ואני לא זוכר אם כיום יש שטח הפרדה בין
הכבישים המנוגדים אבל אז לא היה. משום מקום, כאשר אני בכלל לא
מסתכל על הכביש, משאית סטתה מהמסלול שלה והתנגשה חזיתית פנים
אל מול פנים במכונית שלנו באותו רגע אני כמעט ולא זוכר כלום
חוץ מאיזה 10 סיבובים של 360 מעלות ורעש איום ונוראי.

אם זה היה קורה בגיל שלי כרגע הייתי חושב שהחיים שלי נגמרו
באותו רגע... אבל אז לא חשבתי בכלל, העיניים שלי היו עצומות
ולא פקחתי אותם לרגע. כאשר ניהיה דממה במכונית פתחתי את עיניי
ברואני את אבא שלי ואמא שלי מנסים להתאושש ולקום ואח שלי על
הרצפה של המכונית מתחת למושב.

אמבולנס הגיע תוך מס' דקות לאזור, כאשר לכולנו כמעט ולא נגרם
נזק. כמובן שהמכונית הלכה טוטאלוסט אבל כמובן ששמחנו שכלום לא
קרה, חוץ מהטרואמה של אמא שלי מנהיגה. לאחר מכן התברר לנו
שהנהג משאית שאפילו לא עצר לברר מה קרה, אלא פשוט ברח והיה גם
שיכור!

אמנם כלום לא קרה, אך סיפור זה מסופר לכולכם במטרה שתקראו אותו
ותבינו שפשוט לא עושים שטויות על הכביש!
לא שותים ונוהגים! ולא עושים פוזות על החברים שלכם!
נתנו לכם מתנה שהיא הנהיגה אז תדעו להשתמש בה לטובה.