נמאס לי כבר, אתה לא מבין הא? זה משגע אותי מטריף, מוציא אותי
מדעתי, וכן! נמאס לי, נמאס לך לשמוע כבר את צמד המילים הזה?
יופי אז אולי תבין שבאמת נמאס לי! כמה אפשר לחכות, לנסות,
לרצות, לבכות והכל בגללך, תגיד לי כבר מה אתה רוצה, זה משגע
אותי. אתה צועק ואני שותקת, אתה אוהב ואני כבר שונאת, אתה
מחייך ואני בוכה, אתה לא צפוי ואני פאקין קיצ'ית, ונמאס לי כבר
מהכל! מה ביקשתי? שתהיה? שלפעמים תגיד מילה טובה? שתתמוך? לא
ביקשתי שתאהב, לא ביקשתי שנחזור, אני חזקה, אני מתגברת מהר
מאוד על אנשים כמוך, אבל די, כמה אפשר כבר? אתה שולח לי בלון
של אוהבים ומפוצץ אותו שניה אחר כך עם סיכה של ציניות, אני
נלחמת תמיד, ואתה יודע את זה, לא ביקשתי שתיקח חרב ותצטרף, רק
ביקשתי שתחכה לי בשובי מהקרב, ואפילו אל תגיד, רק תהיה, רק
תקשיב. אבל באמת שנמאס כבר ואתה בטח לא תבין, כי תמיד יש לך את
התשובות המתחכמות האלה, שאתה פה בשבילי, תמיד, על מי אתה
עובד??? בשביל מה לשקר לי כל הזמן? למה להגיד לי רק מה שאני
רוצה לשמוע? תפסיק כבר עם המשחק הזה שלך! אני שונאת את זה וזה
משגע אותי, אפילו לכתוב אני כבר לא יכולה, כל טיפה של חיים
שהייתה בי כבר הוצאת וכל פעם בגלל משו אחר, כבר חשבתי שהכל
בסדר, את טבעת מגן הלב שלי הורדתי בשבילך, את הרזים הכמוסים
ביותר שהיו שם, שלחתי אלייך לכל עבר, לא היססתי לרגע כי חשבתי,
שתאסוף אותם אלייך ולא תזרוק אותם לכל עבר בטון מזלזל, בניצחון
מלגלג, עליי.
אז כנראה שלעולם לא תראה את מה שנכתב פה, וכנראה שלהתמודד
איתך, היא לא בדיוק הדרך הנכונה, אז בפעם האחרונה אני מבקשת
ממך, אם נשארה בך טיפת הערכה כלפיי, אם ליבך לפעמים בלילות
נוגים לוחש לשם געגועים את שמי, עשה עימי חסד אחרון, ותניח לי
לנפשי, כבר אין בי כוחות ולבי כבר מושפל, כוחי תם ורצוני אזל.
רק תניח לעבר לחלוף ואל תמלא את ראשי בפיטפוטי הבל חסרי כל
בסיס, כי ראשי כבר סחרחר ואינו ממאן להבין,
אז פשוט תעזוב, או תבין, זו בחירה שלך.

16.2.2004